תמונות של רז

יומה הראשון של רז

בבית, סוף סוף

בבית עם אבא


עם קווינטוס, החבר השמאלני


במנשא עם אבא

דיאטה חדשנית!

לידה- הצורה הטבעית ביותר לרדת במשקל!

רעות גלבלום ירדה 5 ק"ג ב-24 שעות, ללא ניתוח, ללא משככי כאבים וללא הפסקת אכילה!

לפני

אחרי

אם רעות יכלה לעשות זאת- כל אחת תוכל!
לפרטים- 212-913-0581

Pictures of Raz

Raz's first day

At home

At home with aba


With Quintus- the radical rascal


With aba

Amazing Diet

Birth- a natural way for losing weight!d

Reut Gelblum lost 11 lbs. (5 Kg.) in just 24 hours, without surgery, pain medication, or any food restrictions!

Befored

After

If she could do it- so can you!d
Call today for free information 212-913-0581

שבוע 38- עדכונים

וואו, כמה אנחנו קרובים לסוף
ועם זאת- אנחנו ממשיכים להשתנות ולהתחדש, ושום דבר אינו כשהיה

בבית או בבית החולים?
כזכור, הגענו למסקנה שיש להחליף את ד"ר אארון גילה לאלתר, מיד ובדיעבד, לאחר שהיא הסתברה כרופאה בעלת אידיאולוגיה אקטיביסטית במיוחד
חיפושינו התמקדו במיוחד בחיפוש של אחות מיילדת שתסכים ליילד אותי בבית (ועל כך תחת "הידעת- שבירת מיתוסים"), אך כללנו ברשימתינו גם צמד רופאים שידועים בפילוסופיה האלטרנטיבית שלהם, ובכך שאינם מתערבים על פי רוב בלידות, אלא אם כן הדבר הכרחי לגמרי
לאחר שיחות טלפון רבות, ראיונות עם שתי אחיות מיילדות, ופגישה עם צמד הרופאים האמורים, נשארנו עם הרופאים.
כשלעצמי העדפתי בהרבה את הלידה בבית על פני הלידה בבית החולים (כאמור- אפשר לקרוא על כך תחת "הידעת- שבירת מיתוסים"), אך אפשרות זו ירדה מהפרק, בין השאר בשל השלב המתקדם שבו אנו נמצאים בהריון.
אנחנו מרוצים מהרופאים הנבחרים, ומקוים שגם עברייה תהיה מרוצה

הפעם, בנוסף למידע הרב (וכשאני כותבת "רב" אני מתכוונת "רב!!!"), אני מצרפת המלצות לשני סרטונים נפלאים
1. "המכונה שעושה 'פינג'- מונטי פייתון". הסרטון מסכם את כל מה שצריך לדעת על לידה בבי"ח בעולם המודרני, וקישור אליו נמצא בראש הבלוג בצד שמאל
2. הטריילר לסרט "The Business of Being Born" שחושף את האינטרסים הכלכליים שמאחורי תעשיית הלידות בארה"ב, וקישור אליו מצוי בדיוק כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=4DgLf8hHMgo

שיהיה בהנאה!
נשיקות

הלידה בבית- שבירת מיתוסים

לאחר שיחות עם רבים מחברינו וקרובי משפחתינו, ובשל התגובות המעורבות שגררה ההצהרה שאנחנו שוקלים ללדת בבית, החלטתי (בעצתו של איתי) לרכז מידע שיבהיר מדוע ההחלטה הזו אינה רדיקלית כפי שהיא מצטיירת בעיני רבים.
אני מציינת זאת מכמה סיבות:
ראשית, נוכחנו לדעת שבכל הקשור להריון וללידה, לא רק שלכל אחד יש דיעה, אלא הדיעות נחרצות מאוד. הרבה אנשים נוטים להרגיש בצורה חזקה מאוד שעמדה מסויימת היא נכונה או לא, עד כדי כעס.  נראה לנו שזה אחד הנושאים שבהם סובלנות והכרה בזכותה של אשה על גופה נדחקים למקום השני אחרי "טובת הילד", שהיא "אינטרס חברתי"
שנית, קיים מחסור במידע רפואי ומדעי בנושא, ויש תחושה ש"מה שכולם עושים הוא כנראה הדבר הטוב ביותר" צריך לזכור שעד לפני זמן כולם ילדו בבית- כלומר הלידה בבית לא נחשבה לדבר "רדיקלי", אלא ל"מה שטוב לכולם".
וגם, צריך לזכור שפעם העולם עדיין היה שטוח וכולם ידעו זאת.
אני לא טוענת שאין סיכונים, אך הידע של כולנו לוקה בחסר, וגם הסיכונים של הלידה בביה"ח לא ידועים לרובנו
אם כן, לפניכם מידע
דיסקליימר: המדינאי הבריטי היהודי הדגול בנימין ד'יזרעלי אמר:
"There are lies, there are damn lies, and then there's statistics"
אבל באין לנו מכשיר אחר להערכת מידע- נסתפק בנתונים סטטיסטיים

מיתוס 1- כאב
כאב הלידה נחשב לאחד הכאבים הגדולים שבהם עומד האדם בימי חלדו.
רופאים (גברים) שערכו "מדרג כאב" במאה ה-18 שמו את כאבי הלידה במקום השני, אחרי- לא תאמינו- כאב של אבנים בכליות.
אחד הפחדים הגדולים מפני הלידה, הוא כמובן הכאב של מעבר דבר בגודל של מלון דרך חור בגודל של תמר. ואולם, יש לזכור שגם בתחום הכאב, יש אפקט פלצבו, או- כפי שנהג לומר שרמן, שהיה איתי בתיכון- כגודל הפיציות, כן גודל האכבזות.
בהולנד יולדות מרבית הנשים בבי"ח, אך לא עם רופא/ה, אלא עם מיילדת. רוב הנשים גם יולדות שם ללא משככי כאבים, ואחוז הניתוחים הקיסריים שם נמוך משמעותית לעומת זה שבארה"ב (12% לעומת 40%, בהתאמה) במחקר שהשווה בין נשים שילדו בבתי חולים בהולנד לבין נשים שילדו בבתי חולים בארה"ב עלו הממצאים הבאים: כל הנשים נשאלו לאחר הלידה
- מה היתה הציפיה שלהן לפני הלידה מכאבי הלידה,
- האם נטלו אמצעי שיכוך כאבים כלשהם בעת הלידה
שני שלישים מהנשים ההולנדיות לא נטלו משככי כאבים, לעומת שישית בלבד מהנשים האמריקאיות
בשתי הארצות היו הנשים שנטלו משככי כאבים אלו שהעריכו מראש את כאבי הלידה כחזקים עד בלתי נסבלים. כלומר, ללא קשר להבדלים תרבותיים בין הולנד לבין ארה"ב, כל אחת קיבלה מה שציפתה. מי שציפתה לכאב בלתי נסבל המחייב משככי כאבים- לא הצליחה לסבול את הכאב, וביקשה משככי כאבים

מיתוס 2- יותר בטוח ללדת בבי"ח מאשר בבית
אלו מביניכם שדאגו ביותר בשל העלאת האפשרות של לידה בבית, טענו ללא יוצא מן הכלל שמדובר בסיכון מיותר, ושהלידה בבית מסוכנת עשרות מונים לעומת הלידה בבי"ח
האמנם?

1. "מה אם משהו יקרה ותצטרכי ללכת לבי"ח?!!??!"
אינה מיי גסקין פתחה בשנת 71' "חוות ילודה" ללידה טבעית בטנסי, ארה"ב, שבה אין רופאים/ות אלא רק מיילדות. החווה מתגאה בנתונים הבאים (מעודכן לשנת 2003): מתוך למעלה מ-3000 לידות טבעיות בחווה, מספר הפעמים בהן נאלצו מיילדות החווה להבהיל נשים לביה"ח הקרוב היה פחות מ-2%
יצויין ש-שלא כמו בבתי חולים בארה"ב- החווה מאפשרת לידה וגינלית גם בלידת תאומים, בלידת עכוז (עכוז התינוקת, ולא הראש, הוא האיבר היוצא ראשון), בלידת גב (פני התינוקת פונות מעלה בעת הלידה, במקום עורפה) ובלידה לאחר ניתוח קיסרי. כלומר, בחווה מאפשרים לידה רגילה גם במקרים שבהם בביה"ח היו פונים ישירות לקיסרי, כלומר הסטטיסטיקה המרשימה אינה נובעת מכך שלחווה "מתקבלים" רק "מקרים קלים".
עוד נתון מעניין הוא שבכלל ארה"ב אחוז הלידות המכשירניות (לידות ואקום או מלקחיים) עומד על כ-15% (*), בעוד שבחווה עומד אחוז הלידות המכשירניות על פחות מ-1%.


2. "בבית אין את הציוד הדרוש למעקב רציף אחר עברייה בעת הלידה"
בביה"ח מחוברת היולדת למוניטור הכולל שתי רצועות- האחת מנטרת את ליבה ותנועותיה של עברייה, והשנייה את התכווצויות הרחם. המוניטור פולט דף וורדרד נאה ועליו שני קווים- אחד מייצג את מצבה של עברייה, והשני את מצב הצירים.
באופן זה ניתן לראות כיצד מתמודדת עברייה עם הצירים, והאם הדופק שלה עולה/ יורד בכל ציר, והאם הוא עולה/יורד בחזרה בתום הציר.
ע"פ הרופאים, כך ניתן להעריך האם הצירים גורמים לעברייה למצוקה עוברית, או שהיא מתמודדת עם הלידה, וניתן לאפשר לה להמשיך בשלה.
יש שתי שיטות ניטור: ניטור רציף- היולדת מחוברת באופן רציף למוניטור לאורך כל הלידה ניטור לפרקים- היולדת "מתחברת למוניטור" לפרקי זמן משתנים (בד"כ כ-20 דקות פעם בשעה או שעתיים)
בשל מגבלות טכניות, בעת הניטור על היולדת לשכב על הגב, או לשבת כשהיא נשענת לאחור. כפי שכבר צויין, השכיבה, או ההשענות לאחור, עשויות לגרום לירידה באספקת החמצן (כיון שהרחם נח על הווריד החשוב ביותר בגוף האם), דבר המתבטא מיד בירידה בדופק של עברייה. כלומר, בעת המדידה עלולה להווצר אותה מצוקה עוברית שהמוניטור נועד לגלות.
יש לציין שישנן דרכים נוספות לניטור, שבהן כן ניתן להיעזר בלידה בבית:
- מצב היולדת: האם היא מסוגלת לעמוד על רגליה? האם היא מזיעה מאוד? האם היא בהיסטריה? האם היא נראית כמי שמתמודדת עם הלידה בהצלחה, או שנראה שהלידה מכריעה אותה?
- מכשיר דופלר: מכשיר ידני שאפשר להצמיד לבטנה של היולדת ולשמוע את קצב הלב של עברייה. המכשיר אינו פולט דף וורדרד נאה, אך נותן תמונת מצב רגעית של הדופק, ואין מניעה להשתמש בו בכל תנוחה, וגם בעת צירים, וכך להעריך האם הדופק של עברייה עולה/יורד בעת ציר, והאם בסוף כל ציר הדופק חוזר להיות כשהיה.
בביה"ח נמצאות אחיות המחלקה במעבר מתמיד בין היולדות השונות, ולכן עליהן להיעזר בסימנים ממכשירים שנותנים תמונה "אובייקטיבית", בפרקי זמן קצרים ושונים של הלידה. בלידה בבית נמצאת עם היולדת אחות מיילדת לאורך כל הלידה, היא לומדת להכיר את סימניה הספציפיים של היולדת, ויש לה תמונה מלאה של התקדמות הלידה, כפי שהיא משתקפת במצבה של היולדת
אין שום ביסוס סטטיסטי לכך שמוניטור מוריד את הסיכון לתמותת תינוקות בשל סיבוכים בלידה. מאז כניסת המוניטור לשימוש, לא השתנתה הסטטיסטיקה בעניין זה.
ארה"ב עדיין נמצאת במקום השני בתמותת תינוקות בעולם המערבי


3. הלידה היא מצב חירום שמחייב התערבות רפואית
זה כנראה המיתוס הנפוץ ביותר. כולם יודעים ש"הרבה יותר בטוח להיות בסביבת מכשירים רפואיים, ואנשים מקצועיים שינהלו את העניינים, ובעת הצורך יקבלו עבורנו את ההחלטות הקשות שאנו איננו מוסמכים לקבל" האמנם?
א. בביה"ח מסתובבים וירוסים וחיידקים רבים ומסוכנים, שנגדם אין לנו חיסון בד"כ. חלקכם עשויים לזכור כייצד כמעט הודבקתי בצהבת נגיפית ע"י אחות בפעם הקודמת שבה ניגשתי לחדר מיון בבי"ח אמריקאי. לוירוסים ולחיידקים שיש לכל אחד מאיתנו בבית, לעומת זאת, יש לנו חיסון טבעי מצויין, וגם לעברייה יהיה כזה- ברגע שתתחיל לינוק
ב. הרופאות יודעות מה לעשות, וכדאי לסמוך על שיקול דעתן. האם אמירה זו היא נכונה תמיד? האם לא קיימות רופאות בעלות דיעות קדומות? האם לרופאות אין אינטרס (כמו אינטרסים כלכליים, ללכת מוקדם הביתה, או להמנע מתביעת רשלנות)? האם הרופאה מכירה מספיק את היולדת בשביל לדעת מה באמת עובר עליה, וכייצד היא, האשה הספציפית, מתמודדת עם מתח נפשי, עם כאב ועם פחד (כולם חלק בלתי נפרד מחויית הלידה)? האם יכולה הרופאה להעריך בעת הלידה מה מרגישה היולדת, בהתחשב בכך שיש לה עוד כמה יולדות על הראש, והיא נכנסת ויוצאת מחדריהן חליפות?
אם הרופאים כה אמינים וחכמים- מדוע אנו פונים לחוות דעת שנייה ושלישית לפני ניתוחים גדולים או טיפולים מאיימים?
בבי"ח יש סכנה מוגברת להתערבות רפואית מיותרת- סיכון זה כמובן אינו קיים בבית
ג. השלב האחרון של הלידה הוא שלב שבו נדרשת היולדת לשחרר את שריר הפרינאום- סוגר טבעתי.
כל הסוגרים הטבעתיים בגוף שלנו דורשים את אותם התנאים כדי להשתחרר, ומכיוון שלחלק מהקוראים אין פרינאום, בואו ניקח כדוגמה את השריר הטבעתי שיש לכולנו- הרקטום.
כל הקוראים מוזמנים לנסות ולדמיין מה יהיה אחוז ההצלחה שלהם אם יתבקשו לעשות את צרכיהם במרכזו של חדר מלא זרים, באור מלא, כשסביבם מצפצפים ומהבהבים מכשירים אלקטרוניים. לחדר ייכנסו מדי פעם רופאים שיתחבו אצבע עטופה כפפה כדי להעריך את גודל הרקטום, ובהזדמנויות שונות יצעקו האחיות "לשחרר!! לנשום!!"
מי שהתרחיש נשמע לו מגוחך ומבזה, הפנים היטב את המסר של הדוגמה.
כאמור, כל השרירים הטבעתיים בגוף עובדים באותו אופן. הם דורשים נוחות ואינטימיות לשם פתיחתם, וכשאינטימיות זו מופרת- הם יכולים גם להסגר.
הסביבה ה-לא-אינטימית-בעליל של חדר הלידה עשויה לגרום לסגירה של הפרינאום גם אצל מי שלפני הגיעה לביה"ח כבר הגיעה לפתיחה חלקית או מלאה, ועשויה לעודד את הרופאים לבצע חתך בפרינאום ("חתך חיץ"), כדי לאפשר לעוברה לצאת

מיתוס 3- חתך זה יותר טוב מקרע
נשים רבות עברו את החויה של חתך חיץ, ושמעו שעדיף שיחתכו להן את הפרינאום "באופן מבוקר" מאשר שיהיה להן קרע.
המיתוס הזה מרגיז במיוחד, משום שהוא מניח הנחות בסיס מופרכות וטפשיות, שמה שמשותף להן הוא התפיסה שהמדע חכם מהגוף, או מהאבולוציה שעיצבה אותו


א. החתך/הקרע הוא הכרחי.
לא נכון!!!!!
הפרינאום נועד לאפשר יציאה של עוברה! הוא לא נועד להקרע- הוא נועד להתרחב לגודל הנכון, ברגע הנכון.
הבעיה היא שכולנו מכירים (פחות או יותר) את המראה של פרינאום של אישה במצב רגיל, ולכן קשה לנו לדמיין שתינוק יכול לעבור שם, אבל זה בדיוק מה שקורה במציאות- התינוק עובר.
המחשבה שלכל אחת יהיה קרע אינה מביאה בחשבון את האבולוציה. נשים (וחיות אחרות) שהפרינאום שלהן לא הצליח התרחב מספיק ונקרע בעת הלידה מתו מאיבוד דם, כתוצאה מכך הביאו פחות צאצאים לעולם, ורובנו הגדול איננו צאצאים שלהן.
הפרינאום שלנו מוצלח.
קריעה של הפרינאום מעידה על לידה שהתקדמה מהר מדי, למשל אם היולדת קיבלה אמצעי זירוז כלשהו, או אם בשלב הסופי לחצה במהלך צירי הלחץ, ולא ביניהם.


ב. חתך יתאחה מהר יותר/טוב יותר מקרע.
שוב לא נכון.
כאשר רקמה של הגוף נקרעת, היא נקרעת במעין "זיגזג". על מנת להמחיש תהליך החלמה תקין, מוזמנים כל הקוראים לשלב את אצבעות שתי ידיהם זו בזו כפי שעושים כשחושבים, כשמתפללים או כשמתחננים.
ההמחשה הזו גם מראה יפה כייצד שומר הזיגזג על המיקום הנכון של שני צידי הרקמה המתאחה זה ביחס לזה, וגם מראה את העצמה של החיבור שנוצר.
כאשר יוצרים הרופאים חתך מלאכותי, החתך הזה הוא ישר ו"נקי". חתך כזה עשוי ליצור החלמה לא תקינה, שבה חלקי הפרינאום אינם עומדים זה מול זה באופן מושלם. כמו כן, רקמת החיבור חלשה יותר, ובלידות עתידיות (או ברגעי לחץ אחרים בחיים)- עשויה להנתק.
סיכונים נוספים הנובעים מחתך חיץ:
- בעוד שקרע טבעי בעת הלידה יהיה מוגבל לפרינאום (הרקמה שצריכה היתה להתרחב), החתך אינו תמיד מוגבל לפרינאום. רופא/ה בלתי מיומנ/ת או תזוזה של היולדת (דבר שקורה בלידה...) בהחלט עשוי/ה לחתוך גם שרירים, רקמות אחרות ואת הרקטום.
- חתך חיץ מוביל לאיבוד דם רב יותר מאשר קרע טבעי
- הסכנה לזיהום עולה בחתך חיץ
- חתך החיץ עשוי לגרום לקרע נוסף בעת הלידה, שכן פרינאום חתוך אינו עמיד כמו פרינאום שלא נחתך

מיתוס 4- לא כל כך נורא ללדת בקיסרי
ניתוח קיסרי נחשב ע"י הרופאים האמריקאים ל"תוצאה טובה", שכן ליולדת ולעוברה לא נשקפת "סכנה".
האמנם?
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לדימום ולצורך בעירוי
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לכריתת רחם בשל דימומים חוזרים
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לנזק לשלפוחית השתן, ולרחם
- כבכל ניתוח אחר, בניתוח קיסרי קיימת סכנה של זיהום, איחוי לא תקין, וקריסה של הצלקת
- "תאונות נפוצות" בניתוח קיסרי: חיתוך של רקמות נוספות (למשל המעיים או עורק הרחם)
- ניתוח קיסרי מביא לסיכויים נמוכים יותר ללידה רגילה בהריונות הבאים, בשל צילוק (ולכן החלשה) של הרחם
40% מהלידות בארה"ב מסתיימות בניתוח קיסרי, ובעיר ניו יורק- כ-50%.
מרבית הניתוחים הקיסריים מתרחשים בימים שני-חמישי, בין השעות 9:00-17:00, כלומר ב"שעות העבודה", מה שמעלה את השאלה מהם השיקולים שמנחים את הרופאים בביצוע כל כך הרבה ניתוחים.
ככל הנראה- לא טובת היולדת.

מי שעדיין חושב שעדיף ללדת בבי"ח- מוזמן לצפות בטריילר הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=4DgLf8hHMgo

המידע הסטטיסטי לקוח מ:
1. ספרים
Active Birth/ Janet Balaskas
Ina May's Guide to Childbirth/ Ina May Gaskin
2. סרט
The Business of Being Born/ Ricki Lake
3. מקורות אינטרנטיים:
(*) מידע סטטיסטי על לידות מכשירניות בארה"ב, מעודכן לשנת 99': http://content.nejm.org/cgi/content/full/340/1/54

וידאו מגניב!

האתר שבו צפיתם עד כה בתמונותיה של עברייה המתפתחת ברחם הוסיף פיצ'ר מגניב מאין כמותו- הדמיות וידאו קטנות שמדגימות את כל ההתפתחות ברחם- מהבלסטולה (צבר התאים הראשוני שנותר בהפרייה ועובר מהחצוצרות לרחם) ועד לרגע היציאה.
הסרטונים לא מושלמים, וחלק מהמידע בהם מעט מבולבל (או חסר, או מוטעה...), אבל הם מגניבים בכל זאת!
http://www.babycenter.com/2_inside-pregnancy-weeks-1-to-9_10302602.bc?intcmp=Nav_Global_photosandvideo_inside&pn=Article%20page

שיהיה בהנאה!

שבוע 37- תמונות

שבוע 37- גודלה של עברייה

לפני כמה ימים ישבנו אצל ד"ר גילה אהרון (בקרוב- הרופאה שלנו לשעבר!), וכחלק משיגרת הביקור היא מדדה את גודל הבטן במטר של אינצ'ים (סליחה, אבל כך מכונה סרט מדידה בביתנו מזה זמן)
ואז פניה הרצינו, והיא אמרה "הו, היום את מעט קטנה"
ואז היא עשתה אולטרסאונד זריז, uבו נדמה היה לה שיש לי מעט מדי מי שפיר, והיא ביקשה סליחה ויצאה רגע
בשובה היא אמרה שהיא מבקשת שאני אלך מחר בתשע בבוקר לאולטרסאונד בבית החולים לבדוק את מיעוט המים. היא ציינה שאני נכנסת בלי תור, שזו טובה אישית שעושה לה (כלומר לי) איזה דוקטור בעל שם, ושהיא ממש מבקשת שאגיע לתור ושאתקשר אליה להודיע לה מה אמרו
אז בלי לחץ, כן...?

כמובן שמיד נלחצתי. קראתי בספר מה עשוי לגרום למיעוט מי שפיר, והסיבה היחידה שלא יכלתי לשלול על הסף (סוכרת, הריון מעל 42 שבועות ועוברה מתה נשללו על הסף) היתה "עוברה ללא מוח"
תודה רבה באמת.
ד"ר אהרון אמרה לשתות המון, לנוח בשפע ולישון היטב לפני הבדיקה, על מנת שהתוצאות יהיו חיוביות ככל האפשר. האם מישהו מכם היה מצליח לישון בלילה שכזה?!?!
אני לא הצלחתי, אך לפחות שתיתי שישה ליטרים
זו הפעם הראשונה שהלכתי לבדיקה בלי איתי (שהתחיל ללמד בדיוק)
הבדיקה היתה קצרה, ובמהלכה ניהלתי שיחה מבודחת עם הטכנאית. ואולם, שניה לפני הסוף היא הרצינה, ואמרה "אני אלך לקרוא לרופאה".

האם נדמה לי, או שזרימת הדם במוח נראתה מועטה באופן קיצוני!?
התחלתי לדמוע, ושאלתי את הטכנאית בחשש "זה נראה נורמלי, נכון?"
היא ליטפה את כתפי וענתה בקול רך "אני רק הטכנאית, חכי שתגיע הרופאה", ויצאה לדקות ארוכות כשבידה התמונות מהאולטרסאונד
לאחר לילה בלי שינה, וללא איתי לצידי, נפרצו סכרי הדמעות בעיני, והתחלתי לבכות ללא שליטה
ההורמונליות ההריונית המפורסמת השתלטה עלי, לראשונה מאז נכנסתי להריון
כשהטכנאית חזרה, ואיתה הרופאה, עדיין לא יכלתי להפסיק לבכות
הרופאה התיישבה לידי, אמרה שהיא רק תחזור על הבדיקה לודא שהכול בסדר, וחזרה על הבדיקה

שום מיעוט נוזלים, ושום נעליים! לעברייה יש בריכה אולימפית בכלל!

על הדרך היא כבר עשתה הערכת משקל- עברייה שוקלת כ-2.1 ק"ג. במלים אחרות- מיניאטורית
לנו לא אכפת, העיקר שהמוח במקום הנכון.

למתעניינים, הנה עברייה בגיל 36 שבועות
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-36-weeks

שבוע 37- כדאי לקרוא!

ונפתח בחדשות דרמטיות- אנחנו (שוב) מחליפים רופא/ה

מדוע?!?! (הזדעק בפולניות קול ההגיון)
משום שרופאתנו המהוללת, גילה אהרון, הסתברה כ-לא-מה-שחשבנו, וזאת בלשון המעטה.
אם רוצים להשתמש בשפה קצת פחות נקייה- היא משוגעת

קורס הלמאז צייד אותי במידע מספיק בשביל לשאול אותה שאלות חשובות כמו
"תוך כמה זמן מירידת המים את נותנת זירוז?" (תשובה- עשר שעות)
"מה קורה מרגע שמקבלים זירוז?" (תשובה- אם אחרי שעתיים יש פתיחה של "רק" חמישה ס"מ, היא עושה קיסרי)
"מתי את עושה חתך חיץ?" (תשובה- באופן כללי היא מעדיפה קיסרי...)
וגולת הכותרת- הד"ר אהרון מגדירה כל לידה כ"תרחיש-חירום", ולכן (תרגום חופשי מאנגלית רהוטה): "אל תחשבי שאת תבצעי איזושהי החלטה. אמנם יש לך זכות וטו, אך זו לא זכות להחליט מה קורה. באת לרופאה, תפקידי להחליט את ההחלטות בשבילך"
אכן, סיבה טובה לברוח כל עוד נפשי בי
וזה מה שאני מנסה לעשות

כעת אני מחפשת רופא/ה קצת יותר שפוי/ה, שמקבל/ת את הביטוח שלי, והכי חשוב- שיסכים/תסכים לקבל אותי בהריון כל כך מתקדם (התחלתי היום את החודש התשיעי!)
על מנת להפחיד את הקוראים אציין שאני יותר מתלהבת מאחות מיילדת שתיילד אותי בביתנו, אך עוד חזון למועד
נקודה חשובה- על פי החוק במדינת ניו יורק, על כל הביטוחים לכסות לידה בבית.
לא מופרך שהפוסט האחרון בבלוג זה יכלול... אהמממ... תמונות בעלות תוכן פיגורטיבי במיוחד

יש למה לצפות

שבוע 35- תמונות

שבוע 35

שויילם!!

השבוע ה-35 עומד להסתיים, וכבר מורגשת תחושת חוסר סבלנות קלה
וכשאני אומרת חוסר סבלנות, אני לא מתכוונת אלי- עברייה היא-היא חסרת הסבלנות
ואיך אני יודעת זאת? אה-הא! כי היא מנסה לצאת!
כלומר, ידענו שתהיה לנו ילדה יוצאת דופן, אך לא שיווינו בנפשינו שהיא תיקח את הביטוי באופן מילולי כל כך
מי שקראה את הפוסט על סקירת המערכות, זוכרת, ודאי, שעברייה מצויידת בזוג רגליים ארוכות כמו של אבא
ובכן, עתה, משהתמקמה כשראשה מטה (ברוך השם...), היא עוסקת בעינטוזים ובתנועות רחבות של האגן (שלה, לא שלי).
בכל פעם שהיא מחנה את הישבן שלה בצד כלשהו של הבטן שלי- מיד היא מותחת את הרגליים לצד השני, אחת לתוך הצלעות שלי, והשנייה בכיוון הכללי של החוצה
אם היא תתנתק ממני באופן חד צדדי- נמסור אותה.

אנחנו בגרנו בינתיים את קורס ההכנה ללידה (אפילו קיבלנו צרטיפיקט!), למדנו תנוחות רבות שאמורות לסייע בהקלת הכאבים, ואיתי הולך ומתמקצע במסאז'
כמו כן, הכנתי "תכנית לידה", אך תכנית הלידה שלי אינה מיועדת לצוות הרפואי, כי אם לאיתי.
התכנית מפרטת ככל האפשר את השלבים השונים של הלידה, כיצד יוכל לתמוך בי בכל שלב, מה עשוי להשתבש, ומה התגובה המצופה ממנו.
התגובה המצופה ממנו אם משהו משתבש היא רב שלבית: "לשים לב שהצוות הרפואי לא מנסה להתערב" "להזהיר את הרופאה שיש לנו עו"ד במשפחה" "לעצור את הרופאה לפני שהיא חותכת" ונשק יום הדין- "לצעוק בקולי קולות שאין לנו ביטוח רפואי"
אני מקוה מאוד שברגע האמת איתי ינהג ע"פ התכנית...

אבל ברצינות- הסוף קרב; שבוע 35 זה לא צחוק!
כבר כבד לי, וחם לי מאוד (טוב, אוגוסט בניו יורק...), ואחרי הליכה של 5 דק' אני תשושת-נפש. גם בתחום השינה כבר ידענו תקופות יפות יותר.
עברייה כבר אפויה מספיק בשביל לצאת, ועכשיו היא בעצם סתם מתפננת בקייטנת הרחם.
נשים שקיבלו תרופות לעצירת צירים במהלך ההריון (למשל מי שהתייבשה בשלב מוקדם יותר), כבר לא מקבלות אותן מהשבוע ה-35, והקונבנציה גם כאן וגם בארץ היא שמשבוע 35 לא מפסיקים לידה
כלומר החל מעכשיו ועד 30 בספטמבר- היא עשויה להגיח החוצה בכל יום!

אי לכך ובהתאם לזאת, ובאופן שאינו מתאים כלל לנפשות הפועלות, בחרנו עגלה.
העגלה זולה באופן יחסי, מצויידת בידית לקיפול מהיר (האמת היא שזה טריק די גאוני...) והשוס הענק- זו עגלת ג'וגינג. כלומר, כששרירי הצואר של עברייה יהיו מפותחים דיים (בגיל 6 חודשים לערך), וכשמזג האויר יאפשר, אוכל לצאת לריצות בפארק עם עברייתי בעגלתה
והרי היא (העגלה ללא עברייה...) לפניכם: Baby Jogger Summit 360
אני מציינת שוב, וללא טיפת ציניות, זו אחת העגלות הזולות!
http://www.diapers.com/Product/ProductDetail.aspx?productId=18435

נשיקות לכולם

תמונת הפתעה

לילך מצאה את התמונה הבאה בבית הוריה

להנאת כולם- כך נראיתי בגיל 15, וכך נראתה לילך

מי שמעוניין לשלוח עוד מזכרות מן העבר- בשמחה!

הידעת- חלב אם

יש לי קולוסטרום!
הקולוסטרום הינו "טרום חלב". הוא מכיל חלבונים ונוגדנים, ויטמינים ומינרלים, וגם- הפתעה! חומרים משלשלים
בימיה הראשונים תצרוך עברייה את הקולוסטרום בכמויות מעטות מאוד, והחומרים המשלשלים יעזרו לה להפטר מכל מה שנאגר במעיה במהלך השהייה ברחם
ייצור החלב מתחיל ללא קשר לסוג הלידה (רגילה או בניתוח), זאת משום שהורמון הפרולקטין, המתחיל את הייצור, משתחרר עם הפרדות השלייה. החלב יחליף את הקולוסטרום בהדרגה כשלושה ימים לאחר הלידה, ויעזור לעברייה לגדול ולהשמין, שכן הוא סמיך ושמן מן הקולוסטרום.
חלב אם מכיל בממוצע כ-5% שומן, וכ- 7% סוכר.
תכולת השומן בחלב אם שונה אצל יונקים שונים, שכן צרכי הגדילה של הצאצאים משתנים. לשם ההשואה
למור (קיפוף): 0.9%
פרה: כ-5.5% (בישראל הפרות רזות יותר וניזונות מתחליפי דשא, על כן אחוז השומן שלהן עומד על קרוב יותר ל-3%, מה שהפך את ישראל למעצמת הגבינות הרזות שהיא...)
חתולה: 9%
פילה: 19%
כלבת ים- 30%-50% שומן (הצאצא יונק 8 ק"ג חלב בכ-4 ימים, ועליו להכפיל את משקלו פי 2.5 בארבעה הימים הללו)
(http://books.google.co.il/books?id=rrRNK-i5yI0C&pg=PA282&lpg=PA282&dq=fat+in+mamels+milk&source=bl&ots=G4t_xz7kDW&sig=2jvAxgleBVpI4EfSblzlrJqhJdE&hl=iw&ei=-dp_StbtM-Wutgedx83cAQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3#v=onepage&q=&f=false)
אצל בני האדם, בכל הנקה החלב היוצא מן השד בתחילת ההנקה מכיל יותר נוגדנים וסוכרים, ולקראת סוף ההנקה יוצא חלב שמן יותר.
ככל שתקופת ההנקה מתארכת, עולה תכולת השומן בחלב, כלומר קיים סיכוי שמי שתניק את ילדיה עד שיגיעו בשעה טובה לבקו"ם, תפיק חמאה משובחה

שבוע 31-32, תמונות

מה נגיד- הבטן השתלטה על חיינו, התמונות לפניכם:

שבוע 32

כיצד נראית עברייה?
מזה זמן רב לא היה אולטרסאונד, וכנראה שגם לא יהיה עד הלידה. אשר על כן, הנה ציור של עברייה בשבוע ה-32 לחייה ברחם.
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-32-weeks
עברייה יכולה כעת לשמוע קולות עמומים מן החוץ, להבחין האם אנחנו נמצאות באור או בחושך, ולסובב את ראשה כשמתחשק לה לעשות זאת (יש טענה שעובריות מסובבות את ראשן לעבר אור חזק מן החוץ).
בתחום הטיפוח והחן היא כבר יכולה לעשות מניקור ופדיקור כי יש לה ציפרניים; היא יכולה לצבוע את ריסיה, אך אין לדעת אם היא יכולה לסלסל את שיערה, כי לא בטוח אם בשלב זה כבר יש לה או אין לה שיער

יוגת הריון
לפני כשלושה חודשים דנה נתנה לי DVD של יוגה להריוניות, ואמרה שיש שם מתיחות די טובות. מיד איפסנתי את ה-DVD בארון, ושכחתי ממנו.
לאחרונה ירשנו משלומי וקרן ארון ספרים (יהודי) חדש, וגם חזרו כאבי הגב, וכך יצא שבעת סידור הספרים והדיסקים, כשהתגלה ה-DVD, זה היה בדיוק בזמן.
באחד האמשים לבשתי בגדי ספורט, פרסתי מגבת על הרצפה, והתחברתי לצ'אקרות שלי (או משהו כזה).
התרגילים היו מעולים, והבהירו לי שגם למתיימרת-להיות-ספורטיבית שכמותי יש מה ללמוד בתחום הכנת הגוף ללידה. אלא מה- בנוסף למתיחות ממש טובות, יש ב-DVD גם הנחיות לנשום אל הכליות, לנסות לשמוע את הקול הפנימי של עברייה, ולחשוב מחשבות בצבעים שונים
לא בדיוק אני...
לכן, נרשמתי חיש קל (ובמחיר מופרך!) לשיעורי יוגה להריוניות.
אמנם לא מבקשים ממני לנשום אל הכליות, ולא מנסים להכריח אותי לצוטט למחשבותיה של עברייה ללא הסכמתה, אך שלושים הדקות הראשונות של השיעור הן בעצם קבוצת תמיכה. משהו בסגנון:
הריונית א': "היי, אני קורטני, שבוע 30, כשאני הולכת הרבה כואב לי בצד"
מדריכה מנוסה ואם לשניים: "היי קורטני, טוב שבאת, תשתדלי ללכת פחות"
כולן מחייכות
הריונית ב': "היי, אני ירוחמה, שבוע 34, לאחרונה יש לי כאבים בצלעות"
מדריכה מנוסה ואם לשניים: "ירוחמה, טוב שבאת, זה בטח הרגליים של המתוקי, תנסי לשכב על הצד"
הריונית ב' (מתעקשת): "ניסיתי"
מדריכה מנוסה ואם לשניים (משתאה):"ולא עזר?"
הריונית ב' (מתפנקת): "לא"
מדריכה מנוסה ואם לשניים (משתתפת):"טוב, ממילא תיכף הוא יוצא"
כולן מחייכות
וכך שלושים הריוניות.
תענוג.
בפעם הבאה אני מביאה ספר.

עברייה זזה ברחם
לאחרונה עברייה משתוללת המון. אני לא יודעת אם היא פורקת כל עול בגלל שהיא ב-*אס"ק , או בגלל שהיא מפתחת אישיות קופצנית, אבל זה דוקא נחמד מאוד.
הדבר הכי מגניב הוא שהיא לא "בועטת", אלא זזה כולה.
בכל פעם שהיא מחליטה לזוז כך, היא יוצרת גבעה עצומה בחלק שבו היא מחליטה להניח את ראשה, וזה ממש אחד הדברים המצחיקים! צד אחד של הבטן נראה לפתע מעט ריק, ובצד השני- בליטה!
עוד פיצ'ר אדיר של התזוזות האלו, הוא שהן מנותקות לחלוטין ממני, וממה שאני עושה באותו הרגע. עברייה מבהירה לי פעם בכמה שעות שהיא אמנם בתוכי, אבל זה לא אומר שהיא חלק ממני, או משהו כזה; היא בנאדם נפרד כבר בגיל 32 שבועות!
היום, במהלך השחייה- היא שחתה גם כן, אבל בזמן המקלחת דוקא ישנה (מסריחונת קטנה...).
אני מאוד גאה בה על העצמאות הזו.
נראה לי שמתישהו בחיים יכאב לי נורא כשתנחת עלי ההכרה שעברייה שלי היא בנאדם נפרד, עם חיים עצמאיים, רצונות משלה, סודות ופרטיות, אבל עד אז- איתי ואני נהנים שוב ושוב כשאנחנו נזכרים שלא מדובר באיזה חלק שלי שגדל, אלא באדם שלם ואחר
אנחנו כל הזמן סקרנים לדעת איך היא תיראה, במה היא תהיה דומה לכל אחד מאיתנו מבחינה חיצונית, ואלו תכונות אופי היא תיקח מכל אחד מאיתנו.
העצמאות התנועתית שלה מזכירה לנו מדי פעם שיהיו לה גם דברים משלה, וגם בזכותם נאהב אותה.

פינת השמות
רבים (והראשון שבהם דבירויה!) הציעו לנו שנפתח פינת שמות, שבה יוכלו הקוראים להציע שמות מעולים ויפים (ותודה לג'לירז, שכבר נידבה את "בפינין" היוניסקסי...)
אנחנו מקבלים את ההצעה (לפתוח פינה, לא לקרוא לעברייה בפינין...), ופותחים את הפינה.
אמא- אני ממליצה לך שלא להכנס לפינה, על מנת שלא תיהרס ההפתעה
תודה!


*למי שהשתחרר לפני המון זמן ולא מכיר את המונח: אס"ק זה אוירת סוף קורס. הקורסיסטים הצעירים (או המפקדים שלהם) פורקים כל עול כי הם חשים את המשמעת מתרופפת לקראת סוף הקורס, ואת הסופ"ש הארוך או הרגילה מתקרבים בצעדי ענק

פינת השמות

תקראי נא בשמי/ רחל בלובשטיין
תִּקְרְאִי נָא בִּשְׁמִי לְבִתֵּךְ הַקְּטַנָּה,
לְהַצִּיב לִי יָד.
כֹּה עָגוּם –
לַעֲבֹר לָעַד.

שִׁירִי הַיָּתוֹם,
זֶה נִגּוּן עַרְבִּי שֶׁנָּדַם –
הִיא תַשְׁמִיעַ-תַּמְשִׁיךְ בְּבֹקֶר-יוֹם.

זֶה חוּטִי שֶׁנִּתַּק
יְשֻׁזַּר אֶל בִּתָּהּ, נֶכְדָּתָהּ –
לַמֶּרְחָק.

חלק מכם יזכרו שגילינו שאנחנו בהריון שבוע לאחר שסבתא רוזה הלכה לעולמה.
לסבתא היה חשוב מאוד שיהיה לה זכרון בעולם (במילותיה שלה-"שיהיה בנאדם בעולם במקומי"), וזה חשוב מאוד גם לי.
החלטנו לנסות למצוא שם שינציח את שמה של סבתא רוזה, אבל לא בשם רוזה עצמו.
השמות המתבקשים הם כמובן רז וזוהר- מכם אנחנו מבקשים קצת יותר יצירתיות...
כיון שאנשים נוטים לפתח דיעות נחרצות בעניינים שכאלו, אנחנו מדגישים שנשמח מאוד להצעות ועצות, אך שומרים לנו את הזכות לבחור בעצמנו, אז נא לא לארגן הצבעות או לקטול רעיונות של אחרים

שבוע 31- תמונות

עדיין לא יצא לי הפופיק, אך הוא כבר עושה דברים מצחיקים... בקרוב הוידאו!

השבוע ה-31 החל

לפני כשלושה שבועות, בעת ביקור שגרתי במרפאה של הרופאה שלנו, נחתה עלינו ההכרה שהרופאה שלנו אינה הרופאה הנכונה.
כלומר, היא אכן גינקולוגית, היא נחמדה וחייכנית, והיא דאגה להתרגש איתנו מכל שלב שעברנו, אך היא שייכת לקליניקת רופאים שאינם "מאשרים" את סגנון הלידה שרציתי.
מה זאת אומרת "הם לא מאשרים"? הם פשוט לא מרשים לידה בתנוחה אחרת מאשר על הגב (על תנוחות לידה אפשר לקרוא ב"הידעת- תנוחות לידה").
חוצמזה, הם רואים בלידה אירוע רפואי, ומשום שהלידה היא אירוע רפואי והם הרופאים, ברור למי השליטה והמלה האחרונה בחדר הלידה.
כל מי שמכיר אותי יודע שאף אחד לא מקבל אצלי את זכות המלה האחרונה.
לא משנה כמה שנות לימודים מבדילות ביני לבין רופא/ה כלשהו/י, המסורת המשפחתית שלי אינה מאפשרת לי להניח שהם יודעים על מה הם מדברים... משום שכך, הייתי לא מרוצה בעליל, והתחלתי להתכונן נפשית לתסכול שבחיפוש רופאה אחרת בתחילת השבוע ה- 30 להריון.
אתמול מצאנו אותה.
ד"ר גילה אהרון, יהודייה אמריקאית, למדה רפואה באונ' ת"א, והקליניקה שלה מצוייה בתוך בית החולים.
ד"' אהרון מאמינה במינימום התערבות רפואית בלידה (הללויה!); היא מעודדת נשים שלא להזדקק לאפידורל; והיא חושבת שתנועה בזמן הצירים היא כלי מפתח להתמודדות עם כאב. כמו כן היא ממליצה שלא להתאשפז מוקדם מדי עם הופעת הצירים, כי ככל שמתאשפזים מוקדם יותר- עולה הסיכוי להתערבות רפואית בלתי הכרחית

לאחר שהביטה בתיק הרפואי שלי, היא סתרה באופן מוחץ את האבחנה שיש לי אנמייה חמורה, אמרה שלדעתה אין שומדבר בעייתי בכך שלא עליתי הרבה במשקל כל עוד הבטן שלי גדלה כראוי (יש תמונות תחת "חדשות הבטן המצולמות"!), ושהיא ממש לא ממליצה לתת אנטיביוטיקה בקבלנות, כפי שנהגה הרופאה שלי עד כה. היא גם אמרה שאני יכולה להפסיק לקחת את הויטמינים שלקחתי עד כה, כי הם גרמו לי לאבד את ארוחת הבוקר מדי בוקר, וכי אין שום מחקר רפואי שמראה שויטמינים מתוספי מזון אכן נספגים בגוף (מלבד חומצה פולית ברזל ו-ויטמין סי). היא גם ציינה שהיא משתדלת למעט ככל האפשר בניתוחים קיסריים, ועוד יותר מכך בחתכי חיץ בלתי נחוצים

בזמן שישבנו במשרד שלה והקשבנו להסבריה המלומדים הרגשתי קצת כמו בפעם הראשונה ששכבתי על החוף בסיני- הרגשתי שבאתי הביתה.

הידעת- תנוחות לידה

אלו מכן שילדו, או שהקרובות להם ילדו, יודעים ודאי שיש מגוון רב של תנוחות בהן מומלץ ללדת.
הלידה בשכיבה על הגב היא -כך נראה- עוד אחת מהמצאותיהם של רופאים גברים, שנועדה בעיקר לרסן את היולדת, ולאפשר זוית ראיה טובה וגישה נוחה לרופא.
כיום נאספות ראיות רבות לכך, שלתנוחה זו מגרעות רבות, ויתרונותיה מסתכמים בנוחות הצוות הרפואי.
גם "המדריך הישראלי להריון ולידה", גם הספר המקביל לו בארה"ב (What to Expect When You're Expecting) וגם עשרות אתרי אינטרנט העוסקים בהריון ובלידה (ביניהם האתר הרשמי של שירותי הבריאות של אונ' פן) קובעים בשפה חד משמעית שהלידה בשכיבה על הגב היא התנוחה הכי פחות מומלצת.
יש לציין כי נשים המשתמשות באפידורל (כלומר זריקת חומר משכח כאבים לחלל האפידורלי בעמוד השדרה), לרוב אינן יכולות ללדת בתנוחה אחרת מלבד בשכיבה על גבן. זאת משום שהזרקת חומר משכך כאבים לחלל האפידורלי בעמוד השדרה יוצרת שיתוק כמעט מיידי של פלג הגוף התחתון, דבר המונע שימוש בשרירי הרגליים לתמיכה בתנוחות לידה אלטרנטיביות.

מגרעות השכיבה על הגב
1. העוברה נחה על הוריד החשוב ביותר של האם (inferior vena cava), המחזיר דם מגוף האם ללב, וכך גורמת להאטה בזרימת דם עשיר בחמצן אל חבל הטבור. יש לציין שבסוף ההריון לא מומלץ לנשים הרות לשכב על הגב, בדיוק מסיבה זו. לא ברור מאיזו סיבה רפואית דוקא בעת הלידה מתהפכת ההמלצה
2. במקום לנצל את כוח הכבידה למשיכת העוברה במורד תעלת הלידה (כפי שקורה בלידה בכריעה, ובלידה בחצי ישיבה), העוברה נמשכת בכוח הכבידה כלפי גבה של האם המסכנה. כך גם קשה יותר לאם לדחוף (והלידה מתארכת), וגם יש סכנה גדולה יותר לכלי דם בגבה ובאגנה של האם
3. הנסיון לדחוף נגד כוח הכבידה (בשילוב שיקולים זרים כמו כסף), נחשבת לאחד הגורמים המובילים לעלייה החדה בשיעורי הניתוח הקיסרי בארה"ב
אגב, זהו הניתוח הנפוץ ביותר בארה"ב!

שיטות אחרות (למשל לידה בכריעה, או לידה בחצי ישיבה) עושות שימוש בכוח הכבידה, וכך מתקצרת הלידה, קטן הכאב, ויורדים אחוזי ניתוחים קיסריים ולידות מכשירניות (זאת ע"פ מחקר שניתן לקרוא כאן: http://www.childbirth.org/articles/PCS.html )
שיטת הלידה על הצד ידועה כשיטה המיטבית במקרה של עובר עם ראש גדול, משום שהיא אמנם אינה עושה שימוש בכוח הכבידה, אך היא מאפשרת הרחבה מקסימלית של האגן
מסיבות שאינן נהירות לי (ואשר, בשיפוטיות האופיינית לי, אני נוטה לייחס לטפשות ולבורות במקרה הטוב, ולחוסר עניין ביולדת במקרה הגרוע), יש אחוז נמוך של רופאים בארה"ב ה"מאפשרים" לידה בתנוחות אלטרנטיביות.
לפני שלושה שבועות אמר לי רופא, בשעה שדנתי איתו בתנוחה בה הייתי מעוניינת ללדת, את המשפט הנפלא הבא:
"I don't do that"
מרוב הפתעה על כך שזו בכלל יכולה להיות שאלה של העדפה אצל הרופא, לא אמרתי לו שכשילד הוא- אני בהחלט מעודדת אותו לבחור כראות עיניו, אבל בלידה שלי יותר מעניין אותי מה אני עושה...
משום כך, בתחילת השליש השלישי, ולאחר מחקר מקיף בעניין תנוחות לידה ותנאי פוליסת הביטוח שלי, יצאתי לחפש רופאת נשים אחרת.
אני ממליצה למי שמתכננת להכנס להריון, או שמחפשת רופאת נשים לקראת הריון, לברר את העניין בשלב מוקדם יותר, שכן החלפת הרופאה בשלב כה מאוחר היא עסק מסובך, שיכול להיות גם יקר

שיהיה בהצלחה

שבוע 29- תמונות

חברים, כנראה שמעכשיו נטריד אתכם בהרבה יותר תמונות- מיום ליום בטני מתעגלת!!

כיף חיים, התמונות לפניכם

צ'הלול מחשבים

עם פרוץ הקיץ, התרבו בביתנו החרג'וקים המעופפים, הרמשים המטיילים, ושאר ברואיו הכעורים והמגעילים של אלוהים (סליחה, ג'לירז וצילינק'ה...), והכניסו מעט אקשן לעולמו של הענק הרדום.

צ'יהולי הפתיע אותנו בכך שאינו מסתפק בצפייה משועממת ממרום עמודו, אלא הוא מאייש מדי שעה את עמדת התצפית הצפונית (שולחן הקפה, הפינה הפונה לחלון) ומגן באפן אקטיבי על המרחב האוירי שלו!
הצ'יהול, שהוא שמנמן, עצלן ואיטי להחריד, מצליח בדרך כלל רק לרדוף (לאט) אחר החיה המאיימת, ואז לעמוד בחוסר אונים מוחלט מול התקרה/ המנורה/ הקיר הגבוה שעליו נחה החיה, ולילל יללות קורעות לב (שאנו מכנים ברשעות "נביחות")
ואולם, לאחרונה מתרבות התקריות בהן הוא מצליח לתפוס איזה מנה צדדית בדמות פרפר, עש או יתוש.
לאחר הציד המוצלח הוא מסתובב בבית, כולו גאוה, מניף את זנבו אל על, ומלקק בתאוה את שפתיו.
לאחר מכן הוא פורש לעמדת השינה החדשה שלו- העריסה שעל שולחן המחשב- ושוקע בשנת ישרים
שימו לב לדמיון המפתיע בין הצ'יהול בעריסה לתרנגולת הדוגרת על ביציה...


אגב, החתלתול שעל מסך המחשב- גם הוא הצ'הלול!

השלישי השלישי החל

שלום רב

אין ממש חדשות. כנראה שלא בכדי הפרק על השליש הראשון בספר ההריון הוא באורך שווה לפרקים על השליש השני והשלישי גם יחד
בימים אלו הסתיים מחקר העגלות המקיף שערכתי, ואנחנו מתחילים לחשוב ברצינות על איזה ציוד חייבים, איזה ציוד כדאי לשנורר מאחרים בחינם, ועל מה אפשר בהחלט לוותר (החלטנו לוותר על בגדים- ממילא הדירה מחוממת, וכך נחסוך המון על כביסה...). כמו כן נרשמנו לקורס הכנה ללידה (באוגוסט), ואנחנו קוראים לעברייה כמעט מדי ערב סיפורי דר' סוס שקנה לה דוד עמית
אני עדיין מקיאה את ארוחת הבוקר שלי מדי פעם, אבל באופן כללי ניתן לומר שהחלק הנוכחי של ההריון הוא בעיקר כיף. אנחנו נהנים לחלום על עברייה, לחשוב על ההורות, ולתכנן את חיינו בארץ, כשנהיה שנינו בעלי תארים, והורים מנוסים

1. כאבי גב
החדשות הן שיש כאלו.
איתי כבר הפך לרב-מסאז', והצליל הרווח ביותר בדירתנו הוא כיום הקרעחץ.
אפילו רכשתי סנדלים חדשים (וורודים!) המצויידים בסוליות עבות להפליא, ותומכות לעילא.
צורתו של גבי התעקמה מעט, והליכתי מזכירה במשהו את הליכתו של הברווז המצוי, כל זאת בגלל הורמון האסטרוגן, המרכך ברגעים אלו ממש את עצמותי, ומרחיב את האגן שלי לקראת הלידה, אך גם בשל עברייה הקטנה, ההולכת וגדלה מיום ליום.
עברייה הגיעה למשקל של 1 ק"ג (זוהי הערכה שמבוססת על משקלה הממוצע של עצם של עברייה, כפול אורך כל העצמות בגופה, ועוד קצת רקמות, דם, וכיוב'), ובנוסף אליה התווספו לגופי עוד שלושה וחצי ק"ג של דם, נוזלים, ומי שפיר, וגם קצת משמנים
הרופאה טוענת שעליתי מעט מדי ("רק" 4.5 ק"ג בסוף החודש השישי).
היא אינה מודאגת, אך סוברת שעלי להפסיק את הפעילות הספורטיבית

2. פעילות ספורטיבית
אין לי שום כוונה להפסיק, תודה שהתעניינתם.
אני הולכת ברגל לקולג' וחזרה, משתדלת לעלות רק במדרגות ולא במעלית, ושוחה 3-4 פעמים בשבוע
כהרגלי בענייני בריאות וגהות (איתי יספר לכם בהזדמנות על הדיון החוזר בעניין אי שטיפת פירות וירקות...), יש לי סיבות טובות מאוד לסרבנות שלי להיהפך לבטטת-הריון:
מכיוון שה"המלצה" לגבי כמה "צריך" לעלות בהריון היא בעצם הערכה סטטיסטית של כמה משקל נשים מוסיפות בממוצע, ומכיוון שהאמריקאיות קובבות לא קטנות, ומכיוון שהסטטיסטיקה כוללת גם נשים שמוסיפות המון (למשל 25 ק"ג!) וגם נשים שכמעט ולא מוסיפות (למשל אמא שלי), החלטתי שהסטטיסטיקה יכולה להכיל גם את רעות גלבלום, שעלתה 4.5 ק"ג עד כה.
אני מכריזה בזאת שעד שלא ירמוז לי גופי אחרת- אני כנראה בריאה.

3. הבטן
הבטן גדלה!! כפי שתוכלו לראות בתמונות, כבר יש לי בטנית. זהו, זה כבר לא דמיונות וחלומות שווא
לפני שבועות מספר איתי ואני ביקרנו יחד במעין "סופרפארם" ולאחר ששילמנו המוכרת אמרה לנו "מזל טוב". שנינו לא הבנו במה מדובר (חשבנו שאולי זכינו באיזו הנחה של החנות), ושאלנו בתמימות "על מה?"
המוכרת החויורה, אז האדימה, כיסתה את פיה בהבעה הבינלאומית של "וואו, איזו פאדיחה" ופצחה בשטף התנצלויות.
איתי התעשת ראשון, חייך חיוך רחב ואמר "לא, את צודקת, תודה" וגו'
זו היתה הסנונית הראשונה המבשרת את בואן של שאר הסנוניות. מאז כבר צעקו לי ברחוב "אחלה בטן!!", בירכו אותי מליארד פעמים בקולג', ומישהי מהמעבדה הפסיקה קרוא לי בשמי ואני כעת
The Bump
ממש כיף!
בבטן החדשה תוכלו לחזות תחת "חדשות הבטן המצולמות", אך קודם- מחקר העגלות:

4. עגלות
תחום העגלות הינו רחב מני ים, וניתן לטבוע בו למוות אם לא קובעים מראש קריטריונים ברורים.
ניתן לחפש על פי חיתוכים שונים, למשל: עובי הגלגלים ומספרם, מספר הילדים שנכנסים בעגלה, התאמה לשטח בנוי/מסולע, האם העגלה כוללת עריסה, ואפילו צבע העגלה!
הקריטריונים שלנו היו:
- כסא בעל זויות שונות, שתוכל עברייה הקטנה לשבת או לשכב לפי רצונה
- משקל נמוך (עברייה הולכת לעבור את ה-5 ק"ג ביום מן הימים, וכנראה שגם אז היא תרצה מדי פעם לטייל בעגלה)
- ידית אחת (Bar)
- בדים כביסים (בואו נודה בכך- עברייה תהיה לכלוכית אינדיאנית כמו אמא)
- גלגלים ממולאי אויר המתאימים לעיר עם מדרכות עקומות, לשלג ולשטח בלתי בנוי (למקרה שאי פעם נרצה לצאת לטייל)

יש קרוב לאלפיים עגלות שעונות לקריטריונים האלו, על כן הוספנו את הקריטריון המנצח- מחיר ראציונלי
יש לציין שניתן לקנות עגלה בקיי-מארט ב-120$, אך ניתן גם לרכוש עגלת יוקרה ב-1200$. הנה עגלת החלומות שלי, שמחירה בלתי רציונלי בעליל (2500$), ותודה לאמא על המידע השימושי...
http://www.taga.nl/taga-video.asp
כעת אנו עומדים על חמש אפשרויות סבירות, שמחירה של אף אחת מהן אינו עולה על 550$
כעת יש לבקר בחנויות, לקחת את העגלות לטיול נסיון, ואז לקנות בהינטרנט- שם יותר זול

לכל בעלי הנסיון המעוניינים לתרום מנסיונם בתחום- אנחנו פתוחים להצעות (ולתרומות...)

תחילת הטרימסטר השלישי- שבוע 28 יוצא לדרך

השבוע העשרים וחמישה

לאחר היעדרות ארוכה מאוד, נפתח בהתנצלויות

התקופה האחרונה היתה לחוצה מאוד.
איתי החליט להתחיל מחדש את מאמר מספר שתיים, ובעוד כשלושה שבועות הוא אמור להציג אותו. החדשות הטובות הן שההקדמה כבר כתובה!
לי היו המוני מבחנים (סוף טוב- הכול טוב. כרגע נראה שהממוצע רק השתפר).
כאילו יצאתי לחופש של שבוע, אך בעצם לא הצלחתי ממש לנפוש, ובמקום זאת חיפשתי לי תעסוקות כל הזמן-
הייתי פעמיים בקולג' (סגרתי את שני המחקרים העצמאיים שאני הולכת לעשות בקיץ זה), הייתי בחנות אפייה נהדרת (אך יקרה...), וגולת הכותרת- פיקניק יום ההולדת יצא סופסוף, ובאיחור של חודש וחצי, לדרכו
מכיוון שלאיתי מלאו 32 שנים ולי 28, החלטנו לחגוג לנו יומולדת שישים. כל האורחים דאגו לציין כמה ששנינו נראים צעירים לגילנו, וגם איזה נס רפואי זה שאשה בגילי נכנסה להריון... היה שווה
פיקניק יום ההולדת כלל הרבה חברים, עוגת בננה מנצחת, עוגיות רבות מספור, והדובדבן שבקצפת- קפ קייקס הפתעה
מה מפתיע כל כך בקפ-קייקס?
ובכן, לא רק שמבחוץ היו להן קישוטים מרהיבים, מבפנים היו להם צבעים זרחניים (ותודה לפוצקייה על הרעיון). תאוה לחיך ולשיניים...

עם ההריון לא השתנה דבר. אני ממשיכה לתפוס שטח גדל והולך במרחב, עברייה חוגגת את סיום הלימודים בריקודים סוערים מדי כמה שעות (למעשה, היא הפריעה לי קצת במבחן בספרדית), והיום כנראה אלך לקנות בגד ים הריון

והפעם בבלוג:
תחת "חדשות הבטן המצולמות" תוכלו למצוא תמונות בטן עדכניות עם חולצה שהכינה פוצקי, ועליה- עברייה!
למתעניינים- תמונות מפיקניק היומולדת במצגת בתחתית העמוד, ובהן תמונות הקפ-קייקס המרהיבות.

ד"ש בבית
רעות

השבוע העשרים וחמישה- תמונות

ההריון הפך לתענוג; כל התופעות חלפו להן, וכעת אנחנו רק נהנים.
ממה יש להנות כל כך?
הבטן כבר בולטת מספיק בשביל שלא רק אנחנו נדע שעומד לקרות לנו דבר כל כך מדהים (קופאית בסופר אמרה לנו "מזל טוב" לפני כמה ימים!!).
אני נהנית מאוד משינוי צורתו של גופי, ומביטה בכל מראה ובכל חלון ראוה על הבטן העגולה שלי
תזוזותיה של עברייה מתגברות מאוד (היא גדלה בקצב מהמם כעת!), ואיתי יכול להרגיש אותן ללא קושי. מצאנו שהיא זזה במיוחד כשאני לא (למשל כשאני נחה על הספה, או יושבת לזמן ארוך).
מזה זמן אני חשה שעברייה זזה הכי הרבה כשאיתי בא למיטה. ובכן, לפני כמה לילות איתי בא כשאני כבר ישנתי, הניח יד על הבטן, ולדבריו- את ידו קידמה בברכה עברייה בריקודים סוערים! נחמד שיש להם יחסים כל כך יפים כבר עכשיו...

מה עוד כיף? כיף לחלום על עברייה, כיף לדמיין את עצמינו הורים, כיף לי לדמיין את איתי אבא (מצויין!), אבל כיף לנו גם שיש עוד לפחות שלושה חודשים עד שחיינו ישתנו מן הקצה אל הקצה.

הפעם לא בחרתי תמונה אחת, אלא חמש. החולצה המהממת (עם תמונתה של עברייה!)- מעשה ידיה של פוצקי, להתפאר!

הידעת- עלייה במשקל בהריון

עלייה במשקל בהריון הינה נושא ידוע (ורגיש) ביותר
באופן שודאי לא יפתיע רבים, אין כמות מסויימת של ק"ג ש"צריך" לעלות, והעלייה הרצויה היא עניין של הסטוריה, וגם של גיאוגרפיה. מכיוון שההמלצה לגבי כמה כדאי לעלות מורכבת בין השאר מנתונים סטטיסטיים לגבי כמה בפועל מעלות במשקלן מרבית הנשים, ההמלצה בארה"ב גבוהה מזו הנהוגה בישראל
בגדול, אמורה האשה להעלות כ-20% ממשקל גופה במהלך ההריון, כלומר אישה בגובה ובמשקל ממוצעים אמורה להוסיף בערך 12 ק"ג.
ע"פ הספר "המדריך הישראלי להריון ולידה" זוהי חלוקת המשקל המשוערת:
עברייה: 3.3 ק"ג
השלייה: 600 גר'
מי השפיר: 1 ק"ג
הרחם: 1 ק"ג
השדיים: 500 גר'
הדם: 1.1 ק"ג
נוזלים: 1 ק"ג
מאגרי שומן אצל האם המאושרת: 3.5 ק"ג
סה"כ: 12 ק"ג

במשפחות מסויימות משמין האב המיועד מנחת, ומוסיף גם הוא למשקלו, ועל כך אני מודה לו מאוד!

השבוע ה-23

כמובטח, הלכנו שוב לצפות בעברייה ביום רביעי האחרון.
למי שהספיק לשכוח, בסקירת המערכות היא שכבה על השלייה, לכן לא ניתן היה לחזות בליבה, ו"נאלצנו" לקבוע תור נוסף
קיבלנו בהכנעה את גורלנו הטוב (פלגיאט קל; בין המנחשים נכונה את מקורה של השורה יוגרל כרטיס טיסה לאירו-ביזיון)

אנחנו שמחים לבשר שליבה של עברייה תקין ופועל היטב, ושצדק עמית המ"מ, והטכנולוגיה לצפייה בזרימת הדם באיברים הפנימיים היא, אכן, דופלר
כמו כן אנחנו שמחים לבשר שעברייה כמעט הכפילה את משקלה בשבוע וחצי מאז הבדיקה האחרונה, ושוקלת כעת 455 גר'.
כבוד ועצמה
ואני עליתי מאז תחילת ההריון 4.5 ק"ג
על פיזור המשקל- ב"הידעת- עליית משקל בהריון"

הצבע החדש

צבעתי את שיערי, ניפחתי את בטני, וכעת אני מוכנה לקיץ...

הצ'יהול בביתו

צ'יהולי בפוזת הדייר בבלקון. יש לציין כי בקומה זו טרם הותקן מיזוג אויר, על כן מתאוורר הצ'הלול במרפסת...

דוגמן הבית

עם בוא האביב, מרבה הצ'הלול להביט נוגות מן החלון ולנבוח על יצורים מכונפים הפולשים לשטח האוירי של ביתו

חדת-תא

אז נכון שעברייה אינה חדת-תא בתמונה זו, מ-22 בינואר, אך היא בהחלט נראית כמו אחת.
בשלב זה עדיין לא היו לה שום איברים מלבד לב פועם, אבל לפחות הוא היה במקום הנכון!

אסטרונאוטית

בתמונה זו, מ-12 בפברואר, ניתן לראות את עברייה מרחפת בחלל הרחם.
חדי העין יבחינו שראשה (הענק!!) כלפי מטה, רגליה אל-על, ונראה שהיא נהנית מהחיים ברחם...

6 במרץ

בתמונה זו, מ-6 במרץ, עברייה שוכבת על גבה, כשידיה בצידי גופה, ורק כפות הידיים נראות בסביבות הבטן
חדי העין יבחינו גם בחבל הטבור היוצא מבטנה התחתונה
רגליה עדיין קצרות מאוד, וראשה מהווה שליש מגופה- זה עוד ישתנה