לאחר שיחות עם רבים מחברינו וקרובי משפחתינו, ובשל התגובות המעורבות שגררה ההצהרה שאנחנו שוקלים ללדת בבית, החלטתי (בעצתו של איתי) לרכז מידע שיבהיר מדוע ההחלטה הזו אינה רדיקלית כפי שהיא מצטיירת בעיני רבים.
אני מציינת זאת מכמה סיבות:
ראשית, נוכחנו לדעת שבכל הקשור להריון וללידה, לא רק שלכל אחד יש דיעה, אלא הדיעות נחרצות מאוד. הרבה אנשים נוטים להרגיש בצורה חזקה מאוד שעמדה מסויימת היא נכונה או לא, עד כדי כעס. נראה לנו שזה אחד הנושאים שבהם סובלנות והכרה בזכותה של אשה על גופה נדחקים למקום השני אחרי "טובת הילד", שהיא "אינטרס חברתי"
שנית, קיים מחסור במידע רפואי ומדעי בנושא, ויש תחושה ש"מה שכולם עושים הוא כנראה הדבר הטוב ביותר" צריך לזכור שעד לפני זמן כולם ילדו בבית- כלומר הלידה בבית לא נחשבה לדבר "רדיקלי", אלא ל"מה שטוב לכולם".
וגם, צריך לזכור שפעם העולם עדיין היה שטוח וכולם ידעו זאת.
אני לא טוענת שאין סיכונים, אך הידע של כולנו לוקה בחסר, וגם הסיכונים של הלידה בביה"ח לא ידועים לרובנו
אם כן, לפניכם מידע
דיסקליימר: המדינאי הבריטי היהודי הדגול בנימין ד'יזרעלי אמר:
"There are lies, there are damn lies, and then there's statistics"
אבל באין לנו מכשיר אחר להערכת מידע- נסתפק בנתונים סטטיסטיים
מיתוס 1- כאב
כאב הלידה נחשב לאחד הכאבים הגדולים שבהם עומד האדם בימי חלדו.
רופאים (גברים) שערכו "מדרג כאב" במאה ה-18 שמו את כאבי הלידה במקום השני, אחרי- לא תאמינו- כאב של אבנים בכליות.
אחד הפחדים הגדולים מפני הלידה, הוא כמובן הכאב של מעבר דבר בגודל של מלון דרך חור בגודל של תמר. ואולם, יש לזכור שגם בתחום הכאב, יש אפקט פלצבו, או- כפי שנהג לומר שרמן, שהיה איתי בתיכון- כגודל הפיציות, כן גודל האכבזות.
בהולנד יולדות מרבית הנשים בבי"ח, אך לא עם רופא/ה, אלא עם מיילדת. רוב הנשים גם יולדות שם ללא משככי כאבים, ואחוז הניתוחים הקיסריים שם נמוך משמעותית לעומת זה שבארה"ב (12% לעומת 40%, בהתאמה) במחקר שהשווה בין נשים שילדו בבתי חולים בהולנד לבין נשים שילדו בבתי חולים בארה"ב עלו הממצאים הבאים: כל הנשים נשאלו לאחר הלידה
- מה היתה הציפיה שלהן לפני הלידה מכאבי הלידה,
- האם נטלו אמצעי שיכוך כאבים כלשהם בעת הלידה
שני שלישים מהנשים ההולנדיות לא נטלו משככי כאבים, לעומת שישית בלבד מהנשים האמריקאיות
בשתי הארצות היו הנשים שנטלו משככי כאבים אלו שהעריכו מראש את כאבי הלידה כחזקים עד בלתי נסבלים. כלומר, ללא קשר להבדלים תרבותיים בין הולנד לבין ארה"ב, כל אחת קיבלה מה שציפתה. מי שציפתה לכאב בלתי נסבל המחייב משככי כאבים- לא הצליחה לסבול את הכאב, וביקשה משככי כאבים
מיתוס 2- יותר בטוח ללדת בבי"ח מאשר בבית
אלו מביניכם שדאגו ביותר בשל העלאת האפשרות של לידה בבית, טענו ללא יוצא מן הכלל שמדובר בסיכון מיותר, ושהלידה בבית מסוכנת עשרות מונים לעומת הלידה בבי"ח
האמנם?
1. "מה אם משהו יקרה ותצטרכי ללכת לבי"ח?!!??!"
אינה מיי גסקין פתחה בשנת 71' "חוות ילודה" ללידה טבעית בטנסי, ארה"ב, שבה אין רופאים/ות אלא רק מיילדות. החווה מתגאה בנתונים הבאים (מעודכן לשנת 2003): מתוך למעלה מ-3000 לידות טבעיות בחווה, מספר הפעמים בהן נאלצו מיילדות החווה להבהיל נשים לביה"ח הקרוב היה פחות מ-2%
יצויין ש-שלא כמו בבתי חולים בארה"ב- החווה מאפשרת לידה וגינלית גם בלידת תאומים, בלידת עכוז (עכוז התינוקת, ולא הראש, הוא האיבר היוצא ראשון), בלידת גב (פני התינוקת פונות מעלה בעת הלידה, במקום עורפה) ובלידה לאחר ניתוח קיסרי. כלומר, בחווה מאפשרים לידה רגילה גם במקרים שבהם בביה"ח היו פונים ישירות לקיסרי, כלומר הסטטיסטיקה המרשימה אינה נובעת מכך שלחווה "מתקבלים" רק "מקרים קלים".
עוד נתון מעניין הוא שבכלל ארה"ב אחוז הלידות המכשירניות (לידות ואקום או מלקחיים) עומד על כ-15% (*), בעוד שבחווה עומד אחוז הלידות המכשירניות על פחות מ-1%.
2. "בבית אין את הציוד הדרוש למעקב רציף אחר עברייה בעת הלידה"
בביה"ח מחוברת היולדת למוניטור הכולל שתי רצועות- האחת מנטרת את ליבה ותנועותיה של עברייה, והשנייה את התכווצויות הרחם. המוניטור פולט דף וורדרד נאה ועליו שני קווים- אחד מייצג את מצבה של עברייה, והשני את מצב הצירים.
באופן זה ניתן לראות כיצד מתמודדת עברייה עם הצירים, והאם הדופק שלה עולה/ יורד בכל ציר, והאם הוא עולה/יורד בחזרה בתום הציר.
ע"פ הרופאים, כך ניתן להעריך האם הצירים גורמים לעברייה למצוקה עוברית, או שהיא מתמודדת עם הלידה, וניתן לאפשר לה להמשיך בשלה.
יש שתי שיטות ניטור: ניטור רציף- היולדת מחוברת באופן רציף למוניטור לאורך כל הלידה ניטור לפרקים- היולדת "מתחברת למוניטור" לפרקי זמן משתנים (בד"כ כ-20 דקות פעם בשעה או שעתיים)
בשל מגבלות טכניות, בעת הניטור על היולדת לשכב על הגב, או לשבת כשהיא נשענת לאחור. כפי שכבר צויין, השכיבה, או ההשענות לאחור, עשויות לגרום לירידה באספקת החמצן (כיון שהרחם נח על הווריד החשוב ביותר בגוף האם), דבר המתבטא מיד בירידה בדופק של עברייה. כלומר, בעת המדידה עלולה להווצר אותה מצוקה עוברית שהמוניטור נועד לגלות.
יש לציין שישנן דרכים נוספות לניטור, שבהן כן ניתן להיעזר בלידה בבית:
- מצב היולדת: האם היא מסוגלת לעמוד על רגליה? האם היא מזיעה מאוד? האם היא בהיסטריה? האם היא נראית כמי שמתמודדת עם הלידה בהצלחה, או שנראה שהלידה מכריעה אותה?
- מכשיר דופלר: מכשיר ידני שאפשר להצמיד לבטנה של היולדת ולשמוע את קצב הלב של עברייה. המכשיר אינו פולט דף וורדרד נאה, אך נותן תמונת מצב רגעית של הדופק, ואין מניעה להשתמש בו בכל תנוחה, וגם בעת צירים, וכך להעריך האם הדופק של עברייה עולה/יורד בעת ציר, והאם בסוף כל ציר הדופק חוזר להיות כשהיה.
בביה"ח נמצאות אחיות המחלקה במעבר מתמיד בין היולדות השונות, ולכן עליהן להיעזר בסימנים ממכשירים שנותנים תמונה "אובייקטיבית", בפרקי זמן קצרים ושונים של הלידה. בלידה בבית נמצאת עם היולדת אחות מיילדת לאורך כל הלידה, היא לומדת להכיר את סימניה הספציפיים של היולדת, ויש לה תמונה מלאה של התקדמות הלידה, כפי שהיא משתקפת במצבה של היולדת
אין שום ביסוס סטטיסטי לכך שמוניטור מוריד את הסיכון לתמותת תינוקות בשל סיבוכים בלידה. מאז כניסת המוניטור לשימוש, לא השתנתה הסטטיסטיקה בעניין זה.
ארה"ב עדיין נמצאת במקום השני בתמותת תינוקות בעולם המערבי
3. הלידה היא מצב חירום שמחייב התערבות רפואית
זה כנראה המיתוס הנפוץ ביותר. כולם יודעים ש"הרבה יותר בטוח להיות בסביבת מכשירים רפואיים, ואנשים מקצועיים שינהלו את העניינים, ובעת הצורך יקבלו עבורנו את ההחלטות הקשות שאנו איננו מוסמכים לקבל" האמנם?
א. בביה"ח מסתובבים וירוסים וחיידקים רבים ומסוכנים, שנגדם אין לנו חיסון בד"כ. חלקכם עשויים לזכור כייצד כמעט הודבקתי בצהבת נגיפית ע"י אחות בפעם הקודמת שבה ניגשתי לחדר מיון בבי"ח אמריקאי. לוירוסים ולחיידקים שיש לכל אחד מאיתנו בבית, לעומת זאת, יש לנו חיסון טבעי מצויין, וגם לעברייה יהיה כזה- ברגע שתתחיל לינוק
ב. הרופאות יודעות מה לעשות, וכדאי לסמוך על שיקול דעתן. האם אמירה זו היא נכונה תמיד? האם לא קיימות רופאות בעלות דיעות קדומות? האם לרופאות אין אינטרס (כמו אינטרסים כלכליים, ללכת מוקדם הביתה, או להמנע מתביעת רשלנות)? האם הרופאה מכירה מספיק את היולדת בשביל לדעת מה באמת עובר עליה, וכייצד היא, האשה הספציפית, מתמודדת עם מתח נפשי, עם כאב ועם פחד (כולם חלק בלתי נפרד מחויית הלידה)? האם יכולה הרופאה להעריך בעת הלידה מה מרגישה היולדת, בהתחשב בכך שיש לה עוד כמה יולדות על הראש, והיא נכנסת ויוצאת מחדריהן חליפות?
אם הרופאים כה אמינים וחכמים- מדוע אנו פונים לחוות דעת שנייה ושלישית לפני ניתוחים גדולים או טיפולים מאיימים?
בבי"ח יש סכנה מוגברת להתערבות רפואית מיותרת- סיכון זה כמובן אינו קיים בבית
ג. השלב האחרון של הלידה הוא שלב שבו נדרשת היולדת לשחרר את שריר הפרינאום- סוגר טבעתי.
כל הסוגרים הטבעתיים בגוף שלנו דורשים את אותם התנאים כדי להשתחרר, ומכיוון שלחלק מהקוראים אין פרינאום, בואו ניקח כדוגמה את השריר הטבעתי שיש לכולנו- הרקטום.
כל הקוראים מוזמנים לנסות ולדמיין מה יהיה אחוז ההצלחה שלהם אם יתבקשו לעשות את צרכיהם במרכזו של חדר מלא זרים, באור מלא, כשסביבם מצפצפים ומהבהבים מכשירים אלקטרוניים. לחדר ייכנסו מדי פעם רופאים שיתחבו אצבע עטופה כפפה כדי להעריך את גודל הרקטום, ובהזדמנויות שונות יצעקו האחיות "לשחרר!! לנשום!!"
מי שהתרחיש נשמע לו מגוחך ומבזה, הפנים היטב את המסר של הדוגמה.
כאמור, כל השרירים הטבעתיים בגוף עובדים באותו אופן. הם דורשים נוחות ואינטימיות לשם פתיחתם, וכשאינטימיות זו מופרת- הם יכולים גם להסגר.
הסביבה ה-לא-אינטימית-בעליל של חדר הלידה עשויה לגרום לסגירה של הפרינאום גם אצל מי שלפני הגיעה לביה"ח כבר הגיעה לפתיחה חלקית או מלאה, ועשויה לעודד את הרופאים לבצע חתך בפרינאום ("חתך חיץ"), כדי לאפשר לעוברה לצאת
מיתוס 3- חתך זה יותר טוב מקרע
נשים רבות עברו את החויה של חתך חיץ, ושמעו שעדיף שיחתכו להן את הפרינאום "באופן מבוקר" מאשר שיהיה להן קרע.
המיתוס הזה מרגיז במיוחד, משום שהוא מניח הנחות בסיס מופרכות וטפשיות, שמה שמשותף להן הוא התפיסה שהמדע חכם מהגוף, או מהאבולוציה שעיצבה אותו
א. החתך/הקרע הוא הכרחי.
לא נכון!!!!!
הפרינאום נועד לאפשר יציאה של עוברה! הוא לא נועד להקרע- הוא נועד להתרחב לגודל הנכון, ברגע הנכון.
הבעיה היא שכולנו מכירים (פחות או יותר) את המראה של פרינאום של אישה במצב רגיל, ולכן קשה לנו לדמיין שתינוק יכול לעבור שם, אבל זה בדיוק מה שקורה במציאות- התינוק עובר.
המחשבה שלכל אחת יהיה קרע אינה מביאה בחשבון את האבולוציה. נשים (וחיות אחרות) שהפרינאום שלהן לא הצליח התרחב מספיק ונקרע בעת הלידה מתו מאיבוד דם, כתוצאה מכך הביאו פחות צאצאים לעולם, ורובנו הגדול איננו צאצאים שלהן.
הפרינאום שלנו מוצלח.
קריעה של הפרינאום מעידה על לידה שהתקדמה מהר מדי, למשל אם היולדת קיבלה אמצעי זירוז כלשהו, או אם בשלב הסופי לחצה במהלך צירי הלחץ, ולא ביניהם.
ב. חתך יתאחה מהר יותר/טוב יותר מקרע.
שוב לא נכון.
כאשר רקמה של הגוף נקרעת, היא נקרעת במעין "זיגזג". על מנת להמחיש תהליך החלמה תקין, מוזמנים כל הקוראים לשלב את אצבעות שתי ידיהם זו בזו כפי שעושים כשחושבים, כשמתפללים או כשמתחננים.
ההמחשה הזו גם מראה יפה כייצד שומר הזיגזג על המיקום הנכון של שני צידי הרקמה המתאחה זה ביחס לזה, וגם מראה את העצמה של החיבור שנוצר.
כאשר יוצרים הרופאים חתך מלאכותי, החתך הזה הוא ישר ו"נקי". חתך כזה עשוי ליצור החלמה לא תקינה, שבה חלקי הפרינאום אינם עומדים זה מול זה באופן מושלם. כמו כן, רקמת החיבור חלשה יותר, ובלידות עתידיות (או ברגעי לחץ אחרים בחיים)- עשויה להנתק.
סיכונים נוספים הנובעים מחתך חיץ:
- בעוד שקרע טבעי בעת הלידה יהיה מוגבל לפרינאום (הרקמה שצריכה היתה להתרחב), החתך אינו תמיד מוגבל לפרינאום. רופא/ה בלתי מיומנ/ת או תזוזה של היולדת (דבר שקורה בלידה...) בהחלט עשוי/ה לחתוך גם שרירים, רקמות אחרות ואת הרקטום.
- חתך חיץ מוביל לאיבוד דם רב יותר מאשר קרע טבעי
- הסכנה לזיהום עולה בחתך חיץ
- חתך החיץ עשוי לגרום לקרע נוסף בעת הלידה, שכן פרינאום חתוך אינו עמיד כמו פרינאום שלא נחתך
מיתוס 4- לא כל כך נורא ללדת בקיסרי
ניתוח קיסרי נחשב ע"י הרופאים האמריקאים ל"תוצאה טובה", שכן ליולדת ולעוברה לא נשקפת "סכנה".
האמנם?
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לדימום ולצורך בעירוי
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לכריתת רחם בשל דימומים חוזרים
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לנזק לשלפוחית השתן, ולרחם
- כבכל ניתוח אחר, בניתוח קיסרי קיימת סכנה של זיהום, איחוי לא תקין, וקריסה של הצלקת
- "תאונות נפוצות" בניתוח קיסרי: חיתוך של רקמות נוספות (למשל המעיים או עורק הרחם)
- ניתוח קיסרי מביא לסיכויים נמוכים יותר ללידה רגילה בהריונות הבאים, בשל צילוק (ולכן החלשה) של הרחם
40% מהלידות בארה"ב מסתיימות בניתוח קיסרי, ובעיר ניו יורק- כ-50%.
מרבית הניתוחים הקיסריים מתרחשים בימים שני-חמישי, בין השעות 9:00-17:00, כלומר ב"שעות העבודה", מה שמעלה את השאלה מהם השיקולים שמנחים את הרופאים בביצוע כל כך הרבה ניתוחים.
ככל הנראה- לא טובת היולדת.
מי שעדיין חושב שעדיף ללדת בבי"ח- מוזמן לצפות בטריילר הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=4DgLf8hHMgo
המידע הסטטיסטי לקוח מ:
1. ספרים
Active Birth/ Janet Balaskas
Ina May's Guide to Childbirth/ Ina May Gaskin
2. סרט
The Business of Being Born/ Ricki Lake
3. מקורות אינטרנטיים:
(*) מידע סטטיסטי על לידות מכשירניות בארה"ב, מעודכן לשנת 99': http://content.nejm.org/cgi/content/full/340/1/54
אני מציינת זאת מכמה סיבות:
ראשית, נוכחנו לדעת שבכל הקשור להריון וללידה, לא רק שלכל אחד יש דיעה, אלא הדיעות נחרצות מאוד. הרבה אנשים נוטים להרגיש בצורה חזקה מאוד שעמדה מסויימת היא נכונה או לא, עד כדי כעס. נראה לנו שזה אחד הנושאים שבהם סובלנות והכרה בזכותה של אשה על גופה נדחקים למקום השני אחרי "טובת הילד", שהיא "אינטרס חברתי"
שנית, קיים מחסור במידע רפואי ומדעי בנושא, ויש תחושה ש"מה שכולם עושים הוא כנראה הדבר הטוב ביותר" צריך לזכור שעד לפני זמן כולם ילדו בבית- כלומר הלידה בבית לא נחשבה לדבר "רדיקלי", אלא ל"מה שטוב לכולם".
וגם, צריך לזכור שפעם העולם עדיין היה שטוח וכולם ידעו זאת.
אני לא טוענת שאין סיכונים, אך הידע של כולנו לוקה בחסר, וגם הסיכונים של הלידה בביה"ח לא ידועים לרובנו
אם כן, לפניכם מידע
דיסקליימר: המדינאי הבריטי היהודי הדגול בנימין ד'יזרעלי אמר:
"There are lies, there are damn lies, and then there's statistics"
אבל באין לנו מכשיר אחר להערכת מידע- נסתפק בנתונים סטטיסטיים
מיתוס 1- כאב
כאב הלידה נחשב לאחד הכאבים הגדולים שבהם עומד האדם בימי חלדו.
רופאים (גברים) שערכו "מדרג כאב" במאה ה-18 שמו את כאבי הלידה במקום השני, אחרי- לא תאמינו- כאב של אבנים בכליות.
אחד הפחדים הגדולים מפני הלידה, הוא כמובן הכאב של מעבר דבר בגודל של מלון דרך חור בגודל של תמר. ואולם, יש לזכור שגם בתחום הכאב, יש אפקט פלצבו, או- כפי שנהג לומר שרמן, שהיה איתי בתיכון- כגודל הפיציות, כן גודל האכבזות.
בהולנד יולדות מרבית הנשים בבי"ח, אך לא עם רופא/ה, אלא עם מיילדת. רוב הנשים גם יולדות שם ללא משככי כאבים, ואחוז הניתוחים הקיסריים שם נמוך משמעותית לעומת זה שבארה"ב (12% לעומת 40%, בהתאמה) במחקר שהשווה בין נשים שילדו בבתי חולים בהולנד לבין נשים שילדו בבתי חולים בארה"ב עלו הממצאים הבאים: כל הנשים נשאלו לאחר הלידה
- מה היתה הציפיה שלהן לפני הלידה מכאבי הלידה,
- האם נטלו אמצעי שיכוך כאבים כלשהם בעת הלידה
שני שלישים מהנשים ההולנדיות לא נטלו משככי כאבים, לעומת שישית בלבד מהנשים האמריקאיות
בשתי הארצות היו הנשים שנטלו משככי כאבים אלו שהעריכו מראש את כאבי הלידה כחזקים עד בלתי נסבלים. כלומר, ללא קשר להבדלים תרבותיים בין הולנד לבין ארה"ב, כל אחת קיבלה מה שציפתה. מי שציפתה לכאב בלתי נסבל המחייב משככי כאבים- לא הצליחה לסבול את הכאב, וביקשה משככי כאבים
מיתוס 2- יותר בטוח ללדת בבי"ח מאשר בבית
אלו מביניכם שדאגו ביותר בשל העלאת האפשרות של לידה בבית, טענו ללא יוצא מן הכלל שמדובר בסיכון מיותר, ושהלידה בבית מסוכנת עשרות מונים לעומת הלידה בבי"ח
האמנם?
1. "מה אם משהו יקרה ותצטרכי ללכת לבי"ח?!!??!"
אינה מיי גסקין פתחה בשנת 71' "חוות ילודה" ללידה טבעית בטנסי, ארה"ב, שבה אין רופאים/ות אלא רק מיילדות. החווה מתגאה בנתונים הבאים (מעודכן לשנת 2003): מתוך למעלה מ-3000 לידות טבעיות בחווה, מספר הפעמים בהן נאלצו מיילדות החווה להבהיל נשים לביה"ח הקרוב היה פחות מ-2%
יצויין ש-שלא כמו בבתי חולים בארה"ב- החווה מאפשרת לידה וגינלית גם בלידת תאומים, בלידת עכוז (עכוז התינוקת, ולא הראש, הוא האיבר היוצא ראשון), בלידת גב (פני התינוקת פונות מעלה בעת הלידה, במקום עורפה) ובלידה לאחר ניתוח קיסרי. כלומר, בחווה מאפשרים לידה רגילה גם במקרים שבהם בביה"ח היו פונים ישירות לקיסרי, כלומר הסטטיסטיקה המרשימה אינה נובעת מכך שלחווה "מתקבלים" רק "מקרים קלים".
עוד נתון מעניין הוא שבכלל ארה"ב אחוז הלידות המכשירניות (לידות ואקום או מלקחיים) עומד על כ-15% (*), בעוד שבחווה עומד אחוז הלידות המכשירניות על פחות מ-1%.
2. "בבית אין את הציוד הדרוש למעקב רציף אחר עברייה בעת הלידה"
בביה"ח מחוברת היולדת למוניטור הכולל שתי רצועות- האחת מנטרת את ליבה ותנועותיה של עברייה, והשנייה את התכווצויות הרחם. המוניטור פולט דף וורדרד נאה ועליו שני קווים- אחד מייצג את מצבה של עברייה, והשני את מצב הצירים.
באופן זה ניתן לראות כיצד מתמודדת עברייה עם הצירים, והאם הדופק שלה עולה/ יורד בכל ציר, והאם הוא עולה/יורד בחזרה בתום הציר.
ע"פ הרופאים, כך ניתן להעריך האם הצירים גורמים לעברייה למצוקה עוברית, או שהיא מתמודדת עם הלידה, וניתן לאפשר לה להמשיך בשלה.
יש שתי שיטות ניטור: ניטור רציף- היולדת מחוברת באופן רציף למוניטור לאורך כל הלידה ניטור לפרקים- היולדת "מתחברת למוניטור" לפרקי זמן משתנים (בד"כ כ-20 דקות פעם בשעה או שעתיים)
בשל מגבלות טכניות, בעת הניטור על היולדת לשכב על הגב, או לשבת כשהיא נשענת לאחור. כפי שכבר צויין, השכיבה, או ההשענות לאחור, עשויות לגרום לירידה באספקת החמצן (כיון שהרחם נח על הווריד החשוב ביותר בגוף האם), דבר המתבטא מיד בירידה בדופק של עברייה. כלומר, בעת המדידה עלולה להווצר אותה מצוקה עוברית שהמוניטור נועד לגלות.
יש לציין שישנן דרכים נוספות לניטור, שבהן כן ניתן להיעזר בלידה בבית:
- מצב היולדת: האם היא מסוגלת לעמוד על רגליה? האם היא מזיעה מאוד? האם היא בהיסטריה? האם היא נראית כמי שמתמודדת עם הלידה בהצלחה, או שנראה שהלידה מכריעה אותה?
- מכשיר דופלר: מכשיר ידני שאפשר להצמיד לבטנה של היולדת ולשמוע את קצב הלב של עברייה. המכשיר אינו פולט דף וורדרד נאה, אך נותן תמונת מצב רגעית של הדופק, ואין מניעה להשתמש בו בכל תנוחה, וגם בעת צירים, וכך להעריך האם הדופק של עברייה עולה/יורד בעת ציר, והאם בסוף כל ציר הדופק חוזר להיות כשהיה.
בביה"ח נמצאות אחיות המחלקה במעבר מתמיד בין היולדות השונות, ולכן עליהן להיעזר בסימנים ממכשירים שנותנים תמונה "אובייקטיבית", בפרקי זמן קצרים ושונים של הלידה. בלידה בבית נמצאת עם היולדת אחות מיילדת לאורך כל הלידה, היא לומדת להכיר את סימניה הספציפיים של היולדת, ויש לה תמונה מלאה של התקדמות הלידה, כפי שהיא משתקפת במצבה של היולדת
אין שום ביסוס סטטיסטי לכך שמוניטור מוריד את הסיכון לתמותת תינוקות בשל סיבוכים בלידה. מאז כניסת המוניטור לשימוש, לא השתנתה הסטטיסטיקה בעניין זה.
ארה"ב עדיין נמצאת במקום השני בתמותת תינוקות בעולם המערבי
3. הלידה היא מצב חירום שמחייב התערבות רפואית
זה כנראה המיתוס הנפוץ ביותר. כולם יודעים ש"הרבה יותר בטוח להיות בסביבת מכשירים רפואיים, ואנשים מקצועיים שינהלו את העניינים, ובעת הצורך יקבלו עבורנו את ההחלטות הקשות שאנו איננו מוסמכים לקבל" האמנם?
א. בביה"ח מסתובבים וירוסים וחיידקים רבים ומסוכנים, שנגדם אין לנו חיסון בד"כ. חלקכם עשויים לזכור כייצד כמעט הודבקתי בצהבת נגיפית ע"י אחות בפעם הקודמת שבה ניגשתי לחדר מיון בבי"ח אמריקאי. לוירוסים ולחיידקים שיש לכל אחד מאיתנו בבית, לעומת זאת, יש לנו חיסון טבעי מצויין, וגם לעברייה יהיה כזה- ברגע שתתחיל לינוק
ב. הרופאות יודעות מה לעשות, וכדאי לסמוך על שיקול דעתן. האם אמירה זו היא נכונה תמיד? האם לא קיימות רופאות בעלות דיעות קדומות? האם לרופאות אין אינטרס (כמו אינטרסים כלכליים, ללכת מוקדם הביתה, או להמנע מתביעת רשלנות)? האם הרופאה מכירה מספיק את היולדת בשביל לדעת מה באמת עובר עליה, וכייצד היא, האשה הספציפית, מתמודדת עם מתח נפשי, עם כאב ועם פחד (כולם חלק בלתי נפרד מחויית הלידה)? האם יכולה הרופאה להעריך בעת הלידה מה מרגישה היולדת, בהתחשב בכך שיש לה עוד כמה יולדות על הראש, והיא נכנסת ויוצאת מחדריהן חליפות?
אם הרופאים כה אמינים וחכמים- מדוע אנו פונים לחוות דעת שנייה ושלישית לפני ניתוחים גדולים או טיפולים מאיימים?
בבי"ח יש סכנה מוגברת להתערבות רפואית מיותרת- סיכון זה כמובן אינו קיים בבית
ג. השלב האחרון של הלידה הוא שלב שבו נדרשת היולדת לשחרר את שריר הפרינאום- סוגר טבעתי.
כל הסוגרים הטבעתיים בגוף שלנו דורשים את אותם התנאים כדי להשתחרר, ומכיוון שלחלק מהקוראים אין פרינאום, בואו ניקח כדוגמה את השריר הטבעתי שיש לכולנו- הרקטום.
כל הקוראים מוזמנים לנסות ולדמיין מה יהיה אחוז ההצלחה שלהם אם יתבקשו לעשות את צרכיהם במרכזו של חדר מלא זרים, באור מלא, כשסביבם מצפצפים ומהבהבים מכשירים אלקטרוניים. לחדר ייכנסו מדי פעם רופאים שיתחבו אצבע עטופה כפפה כדי להעריך את גודל הרקטום, ובהזדמנויות שונות יצעקו האחיות "לשחרר!! לנשום!!"
מי שהתרחיש נשמע לו מגוחך ומבזה, הפנים היטב את המסר של הדוגמה.
כאמור, כל השרירים הטבעתיים בגוף עובדים באותו אופן. הם דורשים נוחות ואינטימיות לשם פתיחתם, וכשאינטימיות זו מופרת- הם יכולים גם להסגר.
הסביבה ה-לא-אינטימית-בעליל של חדר הלידה עשויה לגרום לסגירה של הפרינאום גם אצל מי שלפני הגיעה לביה"ח כבר הגיעה לפתיחה חלקית או מלאה, ועשויה לעודד את הרופאים לבצע חתך בפרינאום ("חתך חיץ"), כדי לאפשר לעוברה לצאת
מיתוס 3- חתך זה יותר טוב מקרע
נשים רבות עברו את החויה של חתך חיץ, ושמעו שעדיף שיחתכו להן את הפרינאום "באופן מבוקר" מאשר שיהיה להן קרע.
המיתוס הזה מרגיז במיוחד, משום שהוא מניח הנחות בסיס מופרכות וטפשיות, שמה שמשותף להן הוא התפיסה שהמדע חכם מהגוף, או מהאבולוציה שעיצבה אותו
א. החתך/הקרע הוא הכרחי.
לא נכון!!!!!
הפרינאום נועד לאפשר יציאה של עוברה! הוא לא נועד להקרע- הוא נועד להתרחב לגודל הנכון, ברגע הנכון.
הבעיה היא שכולנו מכירים (פחות או יותר) את המראה של פרינאום של אישה במצב רגיל, ולכן קשה לנו לדמיין שתינוק יכול לעבור שם, אבל זה בדיוק מה שקורה במציאות- התינוק עובר.
המחשבה שלכל אחת יהיה קרע אינה מביאה בחשבון את האבולוציה. נשים (וחיות אחרות) שהפרינאום שלהן לא הצליח התרחב מספיק ונקרע בעת הלידה מתו מאיבוד דם, כתוצאה מכך הביאו פחות צאצאים לעולם, ורובנו הגדול איננו צאצאים שלהן.
הפרינאום שלנו מוצלח.
קריעה של הפרינאום מעידה על לידה שהתקדמה מהר מדי, למשל אם היולדת קיבלה אמצעי זירוז כלשהו, או אם בשלב הסופי לחצה במהלך צירי הלחץ, ולא ביניהם.
ב. חתך יתאחה מהר יותר/טוב יותר מקרע.
שוב לא נכון.
כאשר רקמה של הגוף נקרעת, היא נקרעת במעין "זיגזג". על מנת להמחיש תהליך החלמה תקין, מוזמנים כל הקוראים לשלב את אצבעות שתי ידיהם זו בזו כפי שעושים כשחושבים, כשמתפללים או כשמתחננים.
ההמחשה הזו גם מראה יפה כייצד שומר הזיגזג על המיקום הנכון של שני צידי הרקמה המתאחה זה ביחס לזה, וגם מראה את העצמה של החיבור שנוצר.
כאשר יוצרים הרופאים חתך מלאכותי, החתך הזה הוא ישר ו"נקי". חתך כזה עשוי ליצור החלמה לא תקינה, שבה חלקי הפרינאום אינם עומדים זה מול זה באופן מושלם. כמו כן, רקמת החיבור חלשה יותר, ובלידות עתידיות (או ברגעי לחץ אחרים בחיים)- עשויה להנתק.
סיכונים נוספים הנובעים מחתך חיץ:
- בעוד שקרע טבעי בעת הלידה יהיה מוגבל לפרינאום (הרקמה שצריכה היתה להתרחב), החתך אינו תמיד מוגבל לפרינאום. רופא/ה בלתי מיומנ/ת או תזוזה של היולדת (דבר שקורה בלידה...) בהחלט עשוי/ה לחתוך גם שרירים, רקמות אחרות ואת הרקטום.
- חתך חיץ מוביל לאיבוד דם רב יותר מאשר קרע טבעי
- הסכנה לזיהום עולה בחתך חיץ
- חתך החיץ עשוי לגרום לקרע נוסף בעת הלידה, שכן פרינאום חתוך אינו עמיד כמו פרינאום שלא נחתך
מיתוס 4- לא כל כך נורא ללדת בקיסרי
ניתוח קיסרי נחשב ע"י הרופאים האמריקאים ל"תוצאה טובה", שכן ליולדת ולעוברה לא נשקפת "סכנה".
האמנם?
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לדימום ולצורך בעירוי
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לכריתת רחם בשל דימומים חוזרים
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לנזק לשלפוחית השתן, ולרחם
- כבכל ניתוח אחר, בניתוח קיסרי קיימת סכנה של זיהום, איחוי לא תקין, וקריסה של הצלקת
- "תאונות נפוצות" בניתוח קיסרי: חיתוך של רקמות נוספות (למשל המעיים או עורק הרחם)
- ניתוח קיסרי מביא לסיכויים נמוכים יותר ללידה רגילה בהריונות הבאים, בשל צילוק (ולכן החלשה) של הרחם
40% מהלידות בארה"ב מסתיימות בניתוח קיסרי, ובעיר ניו יורק- כ-50%.
מרבית הניתוחים הקיסריים מתרחשים בימים שני-חמישי, בין השעות 9:00-17:00, כלומר ב"שעות העבודה", מה שמעלה את השאלה מהם השיקולים שמנחים את הרופאים בביצוע כל כך הרבה ניתוחים.
ככל הנראה- לא טובת היולדת.
מי שעדיין חושב שעדיף ללדת בבי"ח- מוזמן לצפות בטריילר הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=4DgLf8hHMgo
המידע הסטטיסטי לקוח מ:
1. ספרים
Active Birth/ Janet Balaskas
Ina May's Guide to Childbirth/ Ina May Gaskin
2. סרט
The Business of Being Born/ Ricki Lake
3. מקורות אינטרנטיים:
(*) מידע סטטיסטי על לידות מכשירניות בארה"ב, מעודכן לשנת 99': http://content.nejm.org/cgi/content/full/340/1/54
רעות,
השבמחקאני כל כך מבסוטה ממך אין לי מילים.
כותבת כל כך נכון, הלוואי שיותר אנשים היו פתוחים מחשבתית להקשיב. יותר ויותר אני חושבת שהיחס התרבותי שלנו ללידות הוא עניין פוליטי וכמו שאת מציינת גם כלכלי. יש כאן בפרוש החלשה של נשים.
נראה לי שאת עושה הכנה מצוינת, מאחלת לך לידה נהדרת - המון בהצלחה.
תמר
בהמשך הוספתי כמה נקודות שמחזקות את הדברים שלך.
לגבי בטיחות של לידה בית, התפרסם ממש לאחרונה מאמרם של ד"ר אבנר שיפטן והמילדת ענת תל-אורן ב"הרפואה" שהוא בטאון הסתדרות הרופאים בישראל, עם סטטיסטקות מהארץ שמראות במובהק שלידה בית היא בטוחה בדיוק כמו לידת בי"ח במדדים הגדולים - אם בריאה ותינוק בריא ואילו בטוחות הרבה יותר במדדים ה"משניים" חתכים, ניתוחים, וכן הלאה,
ועוד לא אמרנו כלום על היקשרות ראשונית והצלחת ההנקה.
בתור בוגרת חתך חיץ, שאפילו לדעתה של המילדת שביצעה אותו היה מיותר (עמד מעליה רופא שאמר "או שאת חותכת עכשיו או ואקום" והיא ידעה שואקום זה באמת מיותר - משמח הא) רוצה להוסיף שההחלמה שלו איטית יותר, שהטראומה לגוף נמשכת הרבה יותר זמן, ושאפילו בתוך צירי לחץ כואבים ביותר - זה יותר כואב.
לגבי "קיסרי זה לא כל כך נורא" כמו שאת כותבת, קיסרי מעלה את הסיכוי לקיסרי נוסף, אחרי שני קיסריים יש רק בית חולים אחד בארץ שמוכן לנסות לילד וגינלית (וכמובן אף מילדת בית) ובניו יורק אני מניחה שאין בי"ח כזה בכלל.
העניין הוא שאחרי שלוש לידות קיסריות ימליצו הרופאים בחום - פשוט לא להיכנס להריון יותר. אז אולי רובנו במגזר החילונו שמאלני, לא נעשה יותר משלושה ילדים גם אם רחם לא מצולק ואפילו עם פרינאום מושלם, אבל האם אנחנו רוצים שההחלטה תהיה לפי התווית נגד רפואית?
בנוסף לתינוקות שנולדו בקיסרי יש קשיים בהתחלת הנשימה לעיתים קרובות יותר, בגלל שהראות שלהם לא נסחטות בתעלת הלידה.
וואו, כל הכבוד על ההסברים המקיפים! בדיוק בשבת הייתי אצל חברה שילדה את שני ילדיה (המהממים) בלידות בית והיא הסבירה לנו היטב למה היא עשתה זאת, למרות שהיא בדרך כלל לא מוכנה לדבר על זה עם אנשים כי זה תמיד נגרר לויכוחים, אולי העובדה שגם אני וגם החברה שהיתה איתי טרם ילדנו בעצמנו איימה עליה פחות... בכל אופן זה היה מאד משכנע.
השבמחקבהצלחה רבה לכם!!!
ואגב המשפט "הפרינאום שלנו מוצלח" הוא פשוט משפט לסטיקר...