לפני כמה ימים ישבנו אצל ד"ר גילה אהרון (בקרוב- הרופאה שלנו לשעבר!), וכחלק משיגרת הביקור היא מדדה את גודל הבטן במטר של אינצ'ים (סליחה, אבל כך מכונה סרט מדידה בביתנו מזה זמן)
ואז פניה הרצינו, והיא אמרה "הו, היום את מעט קטנה"
ואז היא עשתה אולטרסאונד זריז, uבו נדמה היה לה שיש לי מעט מדי מי שפיר, והיא ביקשה סליחה ויצאה רגע
בשובה היא אמרה שהיא מבקשת שאני אלך מחר בתשע בבוקר לאולטרסאונד בבית החולים לבדוק את מיעוט המים. היא ציינה שאני נכנסת בלי תור, שזו טובה אישית שעושה לה (כלומר לי) איזה דוקטור בעל שם, ושהיא ממש מבקשת שאגיע לתור ושאתקשר אליה להודיע לה מה אמרו
אז בלי לחץ, כן...?
כמובן שמיד נלחצתי. קראתי בספר מה עשוי לגרום למיעוט מי שפיר, והסיבה היחידה שלא יכלתי לשלול על הסף (סוכרת, הריון מעל 42 שבועות ועוברה מתה נשללו על הסף) היתה "עוברה ללא מוח"
תודה רבה באמת.
ד"ר אהרון אמרה לשתות המון, לנוח בשפע ולישון היטב לפני הבדיקה, על מנת שהתוצאות יהיו חיוביות ככל האפשר. האם מישהו מכם היה מצליח לישון בלילה שכזה?!?!
אני לא הצלחתי, אך לפחות שתיתי שישה ליטרים
זו הפעם הראשונה שהלכתי לבדיקה בלי איתי (שהתחיל ללמד בדיוק)
הבדיקה היתה קצרה, ובמהלכה ניהלתי שיחה מבודחת עם הטכנאית. ואולם, שניה לפני הסוף היא הרצינה, ואמרה "אני אלך לקרוא לרופאה".
האם נדמה לי, או שזרימת הדם במוח נראתה מועטה באופן קיצוני!?
התחלתי לדמוע, ושאלתי את הטכנאית בחשש "זה נראה נורמלי, נכון?"
היא ליטפה את כתפי וענתה בקול רך "אני רק הטכנאית, חכי שתגיע הרופאה", ויצאה לדקות ארוכות כשבידה התמונות מהאולטרסאונד
לאחר לילה בלי שינה, וללא איתי לצידי, נפרצו סכרי הדמעות בעיני, והתחלתי לבכות ללא שליטה
ההורמונליות ההריונית המפורסמת השתלטה עלי, לראשונה מאז נכנסתי להריון
כשהטכנאית חזרה, ואיתה הרופאה, עדיין לא יכלתי להפסיק לבכות
הרופאה התיישבה לידי, אמרה שהיא רק תחזור על הבדיקה לודא שהכול בסדר, וחזרה על הבדיקה
שום מיעוט נוזלים, ושום נעליים! לעברייה יש בריכה אולימפית בכלל!
על הדרך היא כבר עשתה הערכת משקל- עברייה שוקלת כ-2.1 ק"ג. במלים אחרות- מיניאטורית
לנו לא אכפת, העיקר שהמוח במקום הנכון.
למתעניינים, הנה עברייה בגיל 36 שבועות
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-36-weeks
ואז פניה הרצינו, והיא אמרה "הו, היום את מעט קטנה"
ואז היא עשתה אולטרסאונד זריז, uבו נדמה היה לה שיש לי מעט מדי מי שפיר, והיא ביקשה סליחה ויצאה רגע
בשובה היא אמרה שהיא מבקשת שאני אלך מחר בתשע בבוקר לאולטרסאונד בבית החולים לבדוק את מיעוט המים. היא ציינה שאני נכנסת בלי תור, שזו טובה אישית שעושה לה (כלומר לי) איזה דוקטור בעל שם, ושהיא ממש מבקשת שאגיע לתור ושאתקשר אליה להודיע לה מה אמרו
אז בלי לחץ, כן...?
כמובן שמיד נלחצתי. קראתי בספר מה עשוי לגרום למיעוט מי שפיר, והסיבה היחידה שלא יכלתי לשלול על הסף (סוכרת, הריון מעל 42 שבועות ועוברה מתה נשללו על הסף) היתה "עוברה ללא מוח"
תודה רבה באמת.
ד"ר אהרון אמרה לשתות המון, לנוח בשפע ולישון היטב לפני הבדיקה, על מנת שהתוצאות יהיו חיוביות ככל האפשר. האם מישהו מכם היה מצליח לישון בלילה שכזה?!?!
אני לא הצלחתי, אך לפחות שתיתי שישה ליטרים
זו הפעם הראשונה שהלכתי לבדיקה בלי איתי (שהתחיל ללמד בדיוק)
הבדיקה היתה קצרה, ובמהלכה ניהלתי שיחה מבודחת עם הטכנאית. ואולם, שניה לפני הסוף היא הרצינה, ואמרה "אני אלך לקרוא לרופאה".
האם נדמה לי, או שזרימת הדם במוח נראתה מועטה באופן קיצוני!?
התחלתי לדמוע, ושאלתי את הטכנאית בחשש "זה נראה נורמלי, נכון?"
היא ליטפה את כתפי וענתה בקול רך "אני רק הטכנאית, חכי שתגיע הרופאה", ויצאה לדקות ארוכות כשבידה התמונות מהאולטרסאונד
לאחר לילה בלי שינה, וללא איתי לצידי, נפרצו סכרי הדמעות בעיני, והתחלתי לבכות ללא שליטה
ההורמונליות ההריונית המפורסמת השתלטה עלי, לראשונה מאז נכנסתי להריון
כשהטכנאית חזרה, ואיתה הרופאה, עדיין לא יכלתי להפסיק לבכות
הרופאה התיישבה לידי, אמרה שהיא רק תחזור על הבדיקה לודא שהכול בסדר, וחזרה על הבדיקה
שום מיעוט נוזלים, ושום נעליים! לעברייה יש בריכה אולימפית בכלל!
על הדרך היא כבר עשתה הערכת משקל- עברייה שוקלת כ-2.1 ק"ג. במלים אחרות- מיניאטורית
לנו לא אכפת, העיקר שהמוח במקום הנכון.
למתעניינים, הנה עברייה בגיל 36 שבועות
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-36-weeks
את עם ההורמונים ואני עם הדמעות , מצד שני מעולם לא נזקקתי להורמונים על מנת לשחרר דמעות :-))הפלא זה תמיד מרגש ומדהים מחדש גם כשהוא מתרחש אצל אחרים -על אחת כמה וכמה אצל הילדים
השבמחקמחכים בוסר סבלנות ובקוצר רוח להגחתה של עבריה
נשיקות
ובאמת , אין צורך להתרגש יותר מדי מכל מה שהרופאים אומרים