שבוע 38- עדכונים

וואו, כמה אנחנו קרובים לסוף
ועם זאת- אנחנו ממשיכים להשתנות ולהתחדש, ושום דבר אינו כשהיה

בבית או בבית החולים?
כזכור, הגענו למסקנה שיש להחליף את ד"ר אארון גילה לאלתר, מיד ובדיעבד, לאחר שהיא הסתברה כרופאה בעלת אידיאולוגיה אקטיביסטית במיוחד
חיפושינו התמקדו במיוחד בחיפוש של אחות מיילדת שתסכים ליילד אותי בבית (ועל כך תחת "הידעת- שבירת מיתוסים"), אך כללנו ברשימתינו גם צמד רופאים שידועים בפילוסופיה האלטרנטיבית שלהם, ובכך שאינם מתערבים על פי רוב בלידות, אלא אם כן הדבר הכרחי לגמרי
לאחר שיחות טלפון רבות, ראיונות עם שתי אחיות מיילדות, ופגישה עם צמד הרופאים האמורים, נשארנו עם הרופאים.
כשלעצמי העדפתי בהרבה את הלידה בבית על פני הלידה בבית החולים (כאמור- אפשר לקרוא על כך תחת "הידעת- שבירת מיתוסים"), אך אפשרות זו ירדה מהפרק, בין השאר בשל השלב המתקדם שבו אנו נמצאים בהריון.
אנחנו מרוצים מהרופאים הנבחרים, ומקוים שגם עברייה תהיה מרוצה

הפעם, בנוסף למידע הרב (וכשאני כותבת "רב" אני מתכוונת "רב!!!"), אני מצרפת המלצות לשני סרטונים נפלאים
1. "המכונה שעושה 'פינג'- מונטי פייתון". הסרטון מסכם את כל מה שצריך לדעת על לידה בבי"ח בעולם המודרני, וקישור אליו נמצא בראש הבלוג בצד שמאל
2. הטריילר לסרט "The Business of Being Born" שחושף את האינטרסים הכלכליים שמאחורי תעשיית הלידות בארה"ב, וקישור אליו מצוי בדיוק כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=4DgLf8hHMgo

שיהיה בהנאה!
נשיקות

הלידה בבית- שבירת מיתוסים

לאחר שיחות עם רבים מחברינו וקרובי משפחתינו, ובשל התגובות המעורבות שגררה ההצהרה שאנחנו שוקלים ללדת בבית, החלטתי (בעצתו של איתי) לרכז מידע שיבהיר מדוע ההחלטה הזו אינה רדיקלית כפי שהיא מצטיירת בעיני רבים.
אני מציינת זאת מכמה סיבות:
ראשית, נוכחנו לדעת שבכל הקשור להריון וללידה, לא רק שלכל אחד יש דיעה, אלא הדיעות נחרצות מאוד. הרבה אנשים נוטים להרגיש בצורה חזקה מאוד שעמדה מסויימת היא נכונה או לא, עד כדי כעס.  נראה לנו שזה אחד הנושאים שבהם סובלנות והכרה בזכותה של אשה על גופה נדחקים למקום השני אחרי "טובת הילד", שהיא "אינטרס חברתי"
שנית, קיים מחסור במידע רפואי ומדעי בנושא, ויש תחושה ש"מה שכולם עושים הוא כנראה הדבר הטוב ביותר" צריך לזכור שעד לפני זמן כולם ילדו בבית- כלומר הלידה בבית לא נחשבה לדבר "רדיקלי", אלא ל"מה שטוב לכולם".
וגם, צריך לזכור שפעם העולם עדיין היה שטוח וכולם ידעו זאת.
אני לא טוענת שאין סיכונים, אך הידע של כולנו לוקה בחסר, וגם הסיכונים של הלידה בביה"ח לא ידועים לרובנו
אם כן, לפניכם מידע
דיסקליימר: המדינאי הבריטי היהודי הדגול בנימין ד'יזרעלי אמר:
"There are lies, there are damn lies, and then there's statistics"
אבל באין לנו מכשיר אחר להערכת מידע- נסתפק בנתונים סטטיסטיים

מיתוס 1- כאב
כאב הלידה נחשב לאחד הכאבים הגדולים שבהם עומד האדם בימי חלדו.
רופאים (גברים) שערכו "מדרג כאב" במאה ה-18 שמו את כאבי הלידה במקום השני, אחרי- לא תאמינו- כאב של אבנים בכליות.
אחד הפחדים הגדולים מפני הלידה, הוא כמובן הכאב של מעבר דבר בגודל של מלון דרך חור בגודל של תמר. ואולם, יש לזכור שגם בתחום הכאב, יש אפקט פלצבו, או- כפי שנהג לומר שרמן, שהיה איתי בתיכון- כגודל הפיציות, כן גודל האכבזות.
בהולנד יולדות מרבית הנשים בבי"ח, אך לא עם רופא/ה, אלא עם מיילדת. רוב הנשים גם יולדות שם ללא משככי כאבים, ואחוז הניתוחים הקיסריים שם נמוך משמעותית לעומת זה שבארה"ב (12% לעומת 40%, בהתאמה) במחקר שהשווה בין נשים שילדו בבתי חולים בהולנד לבין נשים שילדו בבתי חולים בארה"ב עלו הממצאים הבאים: כל הנשים נשאלו לאחר הלידה
- מה היתה הציפיה שלהן לפני הלידה מכאבי הלידה,
- האם נטלו אמצעי שיכוך כאבים כלשהם בעת הלידה
שני שלישים מהנשים ההולנדיות לא נטלו משככי כאבים, לעומת שישית בלבד מהנשים האמריקאיות
בשתי הארצות היו הנשים שנטלו משככי כאבים אלו שהעריכו מראש את כאבי הלידה כחזקים עד בלתי נסבלים. כלומר, ללא קשר להבדלים תרבותיים בין הולנד לבין ארה"ב, כל אחת קיבלה מה שציפתה. מי שציפתה לכאב בלתי נסבל המחייב משככי כאבים- לא הצליחה לסבול את הכאב, וביקשה משככי כאבים

מיתוס 2- יותר בטוח ללדת בבי"ח מאשר בבית
אלו מביניכם שדאגו ביותר בשל העלאת האפשרות של לידה בבית, טענו ללא יוצא מן הכלל שמדובר בסיכון מיותר, ושהלידה בבית מסוכנת עשרות מונים לעומת הלידה בבי"ח
האמנם?

1. "מה אם משהו יקרה ותצטרכי ללכת לבי"ח?!!??!"
אינה מיי גסקין פתחה בשנת 71' "חוות ילודה" ללידה טבעית בטנסי, ארה"ב, שבה אין רופאים/ות אלא רק מיילדות. החווה מתגאה בנתונים הבאים (מעודכן לשנת 2003): מתוך למעלה מ-3000 לידות טבעיות בחווה, מספר הפעמים בהן נאלצו מיילדות החווה להבהיל נשים לביה"ח הקרוב היה פחות מ-2%
יצויין ש-שלא כמו בבתי חולים בארה"ב- החווה מאפשרת לידה וגינלית גם בלידת תאומים, בלידת עכוז (עכוז התינוקת, ולא הראש, הוא האיבר היוצא ראשון), בלידת גב (פני התינוקת פונות מעלה בעת הלידה, במקום עורפה) ובלידה לאחר ניתוח קיסרי. כלומר, בחווה מאפשרים לידה רגילה גם במקרים שבהם בביה"ח היו פונים ישירות לקיסרי, כלומר הסטטיסטיקה המרשימה אינה נובעת מכך שלחווה "מתקבלים" רק "מקרים קלים".
עוד נתון מעניין הוא שבכלל ארה"ב אחוז הלידות המכשירניות (לידות ואקום או מלקחיים) עומד על כ-15% (*), בעוד שבחווה עומד אחוז הלידות המכשירניות על פחות מ-1%.


2. "בבית אין את הציוד הדרוש למעקב רציף אחר עברייה בעת הלידה"
בביה"ח מחוברת היולדת למוניטור הכולל שתי רצועות- האחת מנטרת את ליבה ותנועותיה של עברייה, והשנייה את התכווצויות הרחם. המוניטור פולט דף וורדרד נאה ועליו שני קווים- אחד מייצג את מצבה של עברייה, והשני את מצב הצירים.
באופן זה ניתן לראות כיצד מתמודדת עברייה עם הצירים, והאם הדופק שלה עולה/ יורד בכל ציר, והאם הוא עולה/יורד בחזרה בתום הציר.
ע"פ הרופאים, כך ניתן להעריך האם הצירים גורמים לעברייה למצוקה עוברית, או שהיא מתמודדת עם הלידה, וניתן לאפשר לה להמשיך בשלה.
יש שתי שיטות ניטור: ניטור רציף- היולדת מחוברת באופן רציף למוניטור לאורך כל הלידה ניטור לפרקים- היולדת "מתחברת למוניטור" לפרקי זמן משתנים (בד"כ כ-20 דקות פעם בשעה או שעתיים)
בשל מגבלות טכניות, בעת הניטור על היולדת לשכב על הגב, או לשבת כשהיא נשענת לאחור. כפי שכבר צויין, השכיבה, או ההשענות לאחור, עשויות לגרום לירידה באספקת החמצן (כיון שהרחם נח על הווריד החשוב ביותר בגוף האם), דבר המתבטא מיד בירידה בדופק של עברייה. כלומר, בעת המדידה עלולה להווצר אותה מצוקה עוברית שהמוניטור נועד לגלות.
יש לציין שישנן דרכים נוספות לניטור, שבהן כן ניתן להיעזר בלידה בבית:
- מצב היולדת: האם היא מסוגלת לעמוד על רגליה? האם היא מזיעה מאוד? האם היא בהיסטריה? האם היא נראית כמי שמתמודדת עם הלידה בהצלחה, או שנראה שהלידה מכריעה אותה?
- מכשיר דופלר: מכשיר ידני שאפשר להצמיד לבטנה של היולדת ולשמוע את קצב הלב של עברייה. המכשיר אינו פולט דף וורדרד נאה, אך נותן תמונת מצב רגעית של הדופק, ואין מניעה להשתמש בו בכל תנוחה, וגם בעת צירים, וכך להעריך האם הדופק של עברייה עולה/יורד בעת ציר, והאם בסוף כל ציר הדופק חוזר להיות כשהיה.
בביה"ח נמצאות אחיות המחלקה במעבר מתמיד בין היולדות השונות, ולכן עליהן להיעזר בסימנים ממכשירים שנותנים תמונה "אובייקטיבית", בפרקי זמן קצרים ושונים של הלידה. בלידה בבית נמצאת עם היולדת אחות מיילדת לאורך כל הלידה, היא לומדת להכיר את סימניה הספציפיים של היולדת, ויש לה תמונה מלאה של התקדמות הלידה, כפי שהיא משתקפת במצבה של היולדת
אין שום ביסוס סטטיסטי לכך שמוניטור מוריד את הסיכון לתמותת תינוקות בשל סיבוכים בלידה. מאז כניסת המוניטור לשימוש, לא השתנתה הסטטיסטיקה בעניין זה.
ארה"ב עדיין נמצאת במקום השני בתמותת תינוקות בעולם המערבי


3. הלידה היא מצב חירום שמחייב התערבות רפואית
זה כנראה המיתוס הנפוץ ביותר. כולם יודעים ש"הרבה יותר בטוח להיות בסביבת מכשירים רפואיים, ואנשים מקצועיים שינהלו את העניינים, ובעת הצורך יקבלו עבורנו את ההחלטות הקשות שאנו איננו מוסמכים לקבל" האמנם?
א. בביה"ח מסתובבים וירוסים וחיידקים רבים ומסוכנים, שנגדם אין לנו חיסון בד"כ. חלקכם עשויים לזכור כייצד כמעט הודבקתי בצהבת נגיפית ע"י אחות בפעם הקודמת שבה ניגשתי לחדר מיון בבי"ח אמריקאי. לוירוסים ולחיידקים שיש לכל אחד מאיתנו בבית, לעומת זאת, יש לנו חיסון טבעי מצויין, וגם לעברייה יהיה כזה- ברגע שתתחיל לינוק
ב. הרופאות יודעות מה לעשות, וכדאי לסמוך על שיקול דעתן. האם אמירה זו היא נכונה תמיד? האם לא קיימות רופאות בעלות דיעות קדומות? האם לרופאות אין אינטרס (כמו אינטרסים כלכליים, ללכת מוקדם הביתה, או להמנע מתביעת רשלנות)? האם הרופאה מכירה מספיק את היולדת בשביל לדעת מה באמת עובר עליה, וכייצד היא, האשה הספציפית, מתמודדת עם מתח נפשי, עם כאב ועם פחד (כולם חלק בלתי נפרד מחויית הלידה)? האם יכולה הרופאה להעריך בעת הלידה מה מרגישה היולדת, בהתחשב בכך שיש לה עוד כמה יולדות על הראש, והיא נכנסת ויוצאת מחדריהן חליפות?
אם הרופאים כה אמינים וחכמים- מדוע אנו פונים לחוות דעת שנייה ושלישית לפני ניתוחים גדולים או טיפולים מאיימים?
בבי"ח יש סכנה מוגברת להתערבות רפואית מיותרת- סיכון זה כמובן אינו קיים בבית
ג. השלב האחרון של הלידה הוא שלב שבו נדרשת היולדת לשחרר את שריר הפרינאום- סוגר טבעתי.
כל הסוגרים הטבעתיים בגוף שלנו דורשים את אותם התנאים כדי להשתחרר, ומכיוון שלחלק מהקוראים אין פרינאום, בואו ניקח כדוגמה את השריר הטבעתי שיש לכולנו- הרקטום.
כל הקוראים מוזמנים לנסות ולדמיין מה יהיה אחוז ההצלחה שלהם אם יתבקשו לעשות את צרכיהם במרכזו של חדר מלא זרים, באור מלא, כשסביבם מצפצפים ומהבהבים מכשירים אלקטרוניים. לחדר ייכנסו מדי פעם רופאים שיתחבו אצבע עטופה כפפה כדי להעריך את גודל הרקטום, ובהזדמנויות שונות יצעקו האחיות "לשחרר!! לנשום!!"
מי שהתרחיש נשמע לו מגוחך ומבזה, הפנים היטב את המסר של הדוגמה.
כאמור, כל השרירים הטבעתיים בגוף עובדים באותו אופן. הם דורשים נוחות ואינטימיות לשם פתיחתם, וכשאינטימיות זו מופרת- הם יכולים גם להסגר.
הסביבה ה-לא-אינטימית-בעליל של חדר הלידה עשויה לגרום לסגירה של הפרינאום גם אצל מי שלפני הגיעה לביה"ח כבר הגיעה לפתיחה חלקית או מלאה, ועשויה לעודד את הרופאים לבצע חתך בפרינאום ("חתך חיץ"), כדי לאפשר לעוברה לצאת

מיתוס 3- חתך זה יותר טוב מקרע
נשים רבות עברו את החויה של חתך חיץ, ושמעו שעדיף שיחתכו להן את הפרינאום "באופן מבוקר" מאשר שיהיה להן קרע.
המיתוס הזה מרגיז במיוחד, משום שהוא מניח הנחות בסיס מופרכות וטפשיות, שמה שמשותף להן הוא התפיסה שהמדע חכם מהגוף, או מהאבולוציה שעיצבה אותו


א. החתך/הקרע הוא הכרחי.
לא נכון!!!!!
הפרינאום נועד לאפשר יציאה של עוברה! הוא לא נועד להקרע- הוא נועד להתרחב לגודל הנכון, ברגע הנכון.
הבעיה היא שכולנו מכירים (פחות או יותר) את המראה של פרינאום של אישה במצב רגיל, ולכן קשה לנו לדמיין שתינוק יכול לעבור שם, אבל זה בדיוק מה שקורה במציאות- התינוק עובר.
המחשבה שלכל אחת יהיה קרע אינה מביאה בחשבון את האבולוציה. נשים (וחיות אחרות) שהפרינאום שלהן לא הצליח התרחב מספיק ונקרע בעת הלידה מתו מאיבוד דם, כתוצאה מכך הביאו פחות צאצאים לעולם, ורובנו הגדול איננו צאצאים שלהן.
הפרינאום שלנו מוצלח.
קריעה של הפרינאום מעידה על לידה שהתקדמה מהר מדי, למשל אם היולדת קיבלה אמצעי זירוז כלשהו, או אם בשלב הסופי לחצה במהלך צירי הלחץ, ולא ביניהם.


ב. חתך יתאחה מהר יותר/טוב יותר מקרע.
שוב לא נכון.
כאשר רקמה של הגוף נקרעת, היא נקרעת במעין "זיגזג". על מנת להמחיש תהליך החלמה תקין, מוזמנים כל הקוראים לשלב את אצבעות שתי ידיהם זו בזו כפי שעושים כשחושבים, כשמתפללים או כשמתחננים.
ההמחשה הזו גם מראה יפה כייצד שומר הזיגזג על המיקום הנכון של שני צידי הרקמה המתאחה זה ביחס לזה, וגם מראה את העצמה של החיבור שנוצר.
כאשר יוצרים הרופאים חתך מלאכותי, החתך הזה הוא ישר ו"נקי". חתך כזה עשוי ליצור החלמה לא תקינה, שבה חלקי הפרינאום אינם עומדים זה מול זה באופן מושלם. כמו כן, רקמת החיבור חלשה יותר, ובלידות עתידיות (או ברגעי לחץ אחרים בחיים)- עשויה להנתק.
סיכונים נוספים הנובעים מחתך חיץ:
- בעוד שקרע טבעי בעת הלידה יהיה מוגבל לפרינאום (הרקמה שצריכה היתה להתרחב), החתך אינו תמיד מוגבל לפרינאום. רופא/ה בלתי מיומנ/ת או תזוזה של היולדת (דבר שקורה בלידה...) בהחלט עשוי/ה לחתוך גם שרירים, רקמות אחרות ואת הרקטום.
- חתך חיץ מוביל לאיבוד דם רב יותר מאשר קרע טבעי
- הסכנה לזיהום עולה בחתך חיץ
- חתך החיץ עשוי לגרום לקרע נוסף בעת הלידה, שכן פרינאום חתוך אינו עמיד כמו פרינאום שלא נחתך

מיתוס 4- לא כל כך נורא ללדת בקיסרי
ניתוח קיסרי נחשב ע"י הרופאים האמריקאים ל"תוצאה טובה", שכן ליולדת ולעוברה לא נשקפת "סכנה".
האמנם?
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לדימום ולצורך בעירוי
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לכריתת רחם בשל דימומים חוזרים
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לנזק לשלפוחית השתן, ולרחם
- כבכל ניתוח אחר, בניתוח קיסרי קיימת סכנה של זיהום, איחוי לא תקין, וקריסה של הצלקת
- "תאונות נפוצות" בניתוח קיסרי: חיתוך של רקמות נוספות (למשל המעיים או עורק הרחם)
- ניתוח קיסרי מביא לסיכויים נמוכים יותר ללידה רגילה בהריונות הבאים, בשל צילוק (ולכן החלשה) של הרחם
40% מהלידות בארה"ב מסתיימות בניתוח קיסרי, ובעיר ניו יורק- כ-50%.
מרבית הניתוחים הקיסריים מתרחשים בימים שני-חמישי, בין השעות 9:00-17:00, כלומר ב"שעות העבודה", מה שמעלה את השאלה מהם השיקולים שמנחים את הרופאים בביצוע כל כך הרבה ניתוחים.
ככל הנראה- לא טובת היולדת.

מי שעדיין חושב שעדיף ללדת בבי"ח- מוזמן לצפות בטריילר הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=4DgLf8hHMgo

המידע הסטטיסטי לקוח מ:
1. ספרים
Active Birth/ Janet Balaskas
Ina May's Guide to Childbirth/ Ina May Gaskin
2. סרט
The Business of Being Born/ Ricki Lake
3. מקורות אינטרנטיים:
(*) מידע סטטיסטי על לידות מכשירניות בארה"ב, מעודכן לשנת 99': http://content.nejm.org/cgi/content/full/340/1/54

וידאו מגניב!

האתר שבו צפיתם עד כה בתמונותיה של עברייה המתפתחת ברחם הוסיף פיצ'ר מגניב מאין כמותו- הדמיות וידאו קטנות שמדגימות את כל ההתפתחות ברחם- מהבלסטולה (צבר התאים הראשוני שנותר בהפרייה ועובר מהחצוצרות לרחם) ועד לרגע היציאה.
הסרטונים לא מושלמים, וחלק מהמידע בהם מעט מבולבל (או חסר, או מוטעה...), אבל הם מגניבים בכל זאת!
http://www.babycenter.com/2_inside-pregnancy-weeks-1-to-9_10302602.bc?intcmp=Nav_Global_photosandvideo_inside&pn=Article%20page

שיהיה בהנאה!

שבוע 37- תמונות

שבוע 37- גודלה של עברייה

לפני כמה ימים ישבנו אצל ד"ר גילה אהרון (בקרוב- הרופאה שלנו לשעבר!), וכחלק משיגרת הביקור היא מדדה את גודל הבטן במטר של אינצ'ים (סליחה, אבל כך מכונה סרט מדידה בביתנו מזה זמן)
ואז פניה הרצינו, והיא אמרה "הו, היום את מעט קטנה"
ואז היא עשתה אולטרסאונד זריז, uבו נדמה היה לה שיש לי מעט מדי מי שפיר, והיא ביקשה סליחה ויצאה רגע
בשובה היא אמרה שהיא מבקשת שאני אלך מחר בתשע בבוקר לאולטרסאונד בבית החולים לבדוק את מיעוט המים. היא ציינה שאני נכנסת בלי תור, שזו טובה אישית שעושה לה (כלומר לי) איזה דוקטור בעל שם, ושהיא ממש מבקשת שאגיע לתור ושאתקשר אליה להודיע לה מה אמרו
אז בלי לחץ, כן...?

כמובן שמיד נלחצתי. קראתי בספר מה עשוי לגרום למיעוט מי שפיר, והסיבה היחידה שלא יכלתי לשלול על הסף (סוכרת, הריון מעל 42 שבועות ועוברה מתה נשללו על הסף) היתה "עוברה ללא מוח"
תודה רבה באמת.
ד"ר אהרון אמרה לשתות המון, לנוח בשפע ולישון היטב לפני הבדיקה, על מנת שהתוצאות יהיו חיוביות ככל האפשר. האם מישהו מכם היה מצליח לישון בלילה שכזה?!?!
אני לא הצלחתי, אך לפחות שתיתי שישה ליטרים
זו הפעם הראשונה שהלכתי לבדיקה בלי איתי (שהתחיל ללמד בדיוק)
הבדיקה היתה קצרה, ובמהלכה ניהלתי שיחה מבודחת עם הטכנאית. ואולם, שניה לפני הסוף היא הרצינה, ואמרה "אני אלך לקרוא לרופאה".

האם נדמה לי, או שזרימת הדם במוח נראתה מועטה באופן קיצוני!?
התחלתי לדמוע, ושאלתי את הטכנאית בחשש "זה נראה נורמלי, נכון?"
היא ליטפה את כתפי וענתה בקול רך "אני רק הטכנאית, חכי שתגיע הרופאה", ויצאה לדקות ארוכות כשבידה התמונות מהאולטרסאונד
לאחר לילה בלי שינה, וללא איתי לצידי, נפרצו סכרי הדמעות בעיני, והתחלתי לבכות ללא שליטה
ההורמונליות ההריונית המפורסמת השתלטה עלי, לראשונה מאז נכנסתי להריון
כשהטכנאית חזרה, ואיתה הרופאה, עדיין לא יכלתי להפסיק לבכות
הרופאה התיישבה לידי, אמרה שהיא רק תחזור על הבדיקה לודא שהכול בסדר, וחזרה על הבדיקה

שום מיעוט נוזלים, ושום נעליים! לעברייה יש בריכה אולימפית בכלל!

על הדרך היא כבר עשתה הערכת משקל- עברייה שוקלת כ-2.1 ק"ג. במלים אחרות- מיניאטורית
לנו לא אכפת, העיקר שהמוח במקום הנכון.

למתעניינים, הנה עברייה בגיל 36 שבועות
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-36-weeks

שבוע 37- כדאי לקרוא!

ונפתח בחדשות דרמטיות- אנחנו (שוב) מחליפים רופא/ה

מדוע?!?! (הזדעק בפולניות קול ההגיון)
משום שרופאתנו המהוללת, גילה אהרון, הסתברה כ-לא-מה-שחשבנו, וזאת בלשון המעטה.
אם רוצים להשתמש בשפה קצת פחות נקייה- היא משוגעת

קורס הלמאז צייד אותי במידע מספיק בשביל לשאול אותה שאלות חשובות כמו
"תוך כמה זמן מירידת המים את נותנת זירוז?" (תשובה- עשר שעות)
"מה קורה מרגע שמקבלים זירוז?" (תשובה- אם אחרי שעתיים יש פתיחה של "רק" חמישה ס"מ, היא עושה קיסרי)
"מתי את עושה חתך חיץ?" (תשובה- באופן כללי היא מעדיפה קיסרי...)
וגולת הכותרת- הד"ר אהרון מגדירה כל לידה כ"תרחיש-חירום", ולכן (תרגום חופשי מאנגלית רהוטה): "אל תחשבי שאת תבצעי איזושהי החלטה. אמנם יש לך זכות וטו, אך זו לא זכות להחליט מה קורה. באת לרופאה, תפקידי להחליט את ההחלטות בשבילך"
אכן, סיבה טובה לברוח כל עוד נפשי בי
וזה מה שאני מנסה לעשות

כעת אני מחפשת רופא/ה קצת יותר שפוי/ה, שמקבל/ת את הביטוח שלי, והכי חשוב- שיסכים/תסכים לקבל אותי בהריון כל כך מתקדם (התחלתי היום את החודש התשיעי!)
על מנת להפחיד את הקוראים אציין שאני יותר מתלהבת מאחות מיילדת שתיילד אותי בביתנו, אך עוד חזון למועד
נקודה חשובה- על פי החוק במדינת ניו יורק, על כל הביטוחים לכסות לידה בבית.
לא מופרך שהפוסט האחרון בבלוג זה יכלול... אהמממ... תמונות בעלות תוכן פיגורטיבי במיוחד

יש למה לצפות

שבוע 35- תמונות

שבוע 35

שויילם!!

השבוע ה-35 עומד להסתיים, וכבר מורגשת תחושת חוסר סבלנות קלה
וכשאני אומרת חוסר סבלנות, אני לא מתכוונת אלי- עברייה היא-היא חסרת הסבלנות
ואיך אני יודעת זאת? אה-הא! כי היא מנסה לצאת!
כלומר, ידענו שתהיה לנו ילדה יוצאת דופן, אך לא שיווינו בנפשינו שהיא תיקח את הביטוי באופן מילולי כל כך
מי שקראה את הפוסט על סקירת המערכות, זוכרת, ודאי, שעברייה מצויידת בזוג רגליים ארוכות כמו של אבא
ובכן, עתה, משהתמקמה כשראשה מטה (ברוך השם...), היא עוסקת בעינטוזים ובתנועות רחבות של האגן (שלה, לא שלי).
בכל פעם שהיא מחנה את הישבן שלה בצד כלשהו של הבטן שלי- מיד היא מותחת את הרגליים לצד השני, אחת לתוך הצלעות שלי, והשנייה בכיוון הכללי של החוצה
אם היא תתנתק ממני באופן חד צדדי- נמסור אותה.

אנחנו בגרנו בינתיים את קורס ההכנה ללידה (אפילו קיבלנו צרטיפיקט!), למדנו תנוחות רבות שאמורות לסייע בהקלת הכאבים, ואיתי הולך ומתמקצע במסאז'
כמו כן, הכנתי "תכנית לידה", אך תכנית הלידה שלי אינה מיועדת לצוות הרפואי, כי אם לאיתי.
התכנית מפרטת ככל האפשר את השלבים השונים של הלידה, כיצד יוכל לתמוך בי בכל שלב, מה עשוי להשתבש, ומה התגובה המצופה ממנו.
התגובה המצופה ממנו אם משהו משתבש היא רב שלבית: "לשים לב שהצוות הרפואי לא מנסה להתערב" "להזהיר את הרופאה שיש לנו עו"ד במשפחה" "לעצור את הרופאה לפני שהיא חותכת" ונשק יום הדין- "לצעוק בקולי קולות שאין לנו ביטוח רפואי"
אני מקוה מאוד שברגע האמת איתי ינהג ע"פ התכנית...

אבל ברצינות- הסוף קרב; שבוע 35 זה לא צחוק!
כבר כבד לי, וחם לי מאוד (טוב, אוגוסט בניו יורק...), ואחרי הליכה של 5 דק' אני תשושת-נפש. גם בתחום השינה כבר ידענו תקופות יפות יותר.
עברייה כבר אפויה מספיק בשביל לצאת, ועכשיו היא בעצם סתם מתפננת בקייטנת הרחם.
נשים שקיבלו תרופות לעצירת צירים במהלך ההריון (למשל מי שהתייבשה בשלב מוקדם יותר), כבר לא מקבלות אותן מהשבוע ה-35, והקונבנציה גם כאן וגם בארץ היא שמשבוע 35 לא מפסיקים לידה
כלומר החל מעכשיו ועד 30 בספטמבר- היא עשויה להגיח החוצה בכל יום!

אי לכך ובהתאם לזאת, ובאופן שאינו מתאים כלל לנפשות הפועלות, בחרנו עגלה.
העגלה זולה באופן יחסי, מצויידת בידית לקיפול מהיר (האמת היא שזה טריק די גאוני...) והשוס הענק- זו עגלת ג'וגינג. כלומר, כששרירי הצואר של עברייה יהיו מפותחים דיים (בגיל 6 חודשים לערך), וכשמזג האויר יאפשר, אוכל לצאת לריצות בפארק עם עברייתי בעגלתה
והרי היא (העגלה ללא עברייה...) לפניכם: Baby Jogger Summit 360
אני מציינת שוב, וללא טיפת ציניות, זו אחת העגלות הזולות!
http://www.diapers.com/Product/ProductDetail.aspx?productId=18435

נשיקות לכולם

תמונת הפתעה

לילך מצאה את התמונה הבאה בבית הוריה

להנאת כולם- כך נראיתי בגיל 15, וכך נראתה לילך

מי שמעוניין לשלוח עוד מזכרות מן העבר- בשמחה!

הידעת- חלב אם

יש לי קולוסטרום!
הקולוסטרום הינו "טרום חלב". הוא מכיל חלבונים ונוגדנים, ויטמינים ומינרלים, וגם- הפתעה! חומרים משלשלים
בימיה הראשונים תצרוך עברייה את הקולוסטרום בכמויות מעטות מאוד, והחומרים המשלשלים יעזרו לה להפטר מכל מה שנאגר במעיה במהלך השהייה ברחם
ייצור החלב מתחיל ללא קשר לסוג הלידה (רגילה או בניתוח), זאת משום שהורמון הפרולקטין, המתחיל את הייצור, משתחרר עם הפרדות השלייה. החלב יחליף את הקולוסטרום בהדרגה כשלושה ימים לאחר הלידה, ויעזור לעברייה לגדול ולהשמין, שכן הוא סמיך ושמן מן הקולוסטרום.
חלב אם מכיל בממוצע כ-5% שומן, וכ- 7% סוכר.
תכולת השומן בחלב אם שונה אצל יונקים שונים, שכן צרכי הגדילה של הצאצאים משתנים. לשם ההשואה
למור (קיפוף): 0.9%
פרה: כ-5.5% (בישראל הפרות רזות יותר וניזונות מתחליפי דשא, על כן אחוז השומן שלהן עומד על קרוב יותר ל-3%, מה שהפך את ישראל למעצמת הגבינות הרזות שהיא...)
חתולה: 9%
פילה: 19%
כלבת ים- 30%-50% שומן (הצאצא יונק 8 ק"ג חלב בכ-4 ימים, ועליו להכפיל את משקלו פי 2.5 בארבעה הימים הללו)
(http://books.google.co.il/books?id=rrRNK-i5yI0C&pg=PA282&lpg=PA282&dq=fat+in+mamels+milk&source=bl&ots=G4t_xz7kDW&sig=2jvAxgleBVpI4EfSblzlrJqhJdE&hl=iw&ei=-dp_StbtM-Wutgedx83cAQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3#v=onepage&q=&f=false)
אצל בני האדם, בכל הנקה החלב היוצא מן השד בתחילת ההנקה מכיל יותר נוגדנים וסוכרים, ולקראת סוף ההנקה יוצא חלב שמן יותר.
ככל שתקופת ההנקה מתארכת, עולה תכולת השומן בחלב, כלומר קיים סיכוי שמי שתניק את ילדיה עד שיגיעו בשעה טובה לבקו"ם, תפיק חמאה משובחה