שכנות בבית החולים

משחר ההסטוריה הלכה הארכיטקטורה יד ביד עם פוליטיקה, ומשחר ההסטוריה הלכו ארכיטקטים ויצאו מדעתם בנסיון להמציא את הגלגל ולזכות בתהילת עולם.
מי לא מכיר את סיפורו של האדריכל (פרופ') רם כרמי, שתכנן את המבנה הידוע לשמצה של הפקולטה למדעי הרוח בהר הצופים. פרופ' כרמי -כך מספרת האגדה- הלך לאיבוד במבנה המסובך ואיחר לטקס- לכן מעולם לא זכה בפרס על תכנון המבנה (הסיפור המלא כאן: http://aguda.org.il/node/2954). יש לציין שבצדק לא זכה בפרס
גם על בית החולים בו אנו עתידים ללדת (טפו טפו טפו... חמסה וכיוב')- ביה"ח רוזוולט בניו יורק- יש סיפור נאה:
לאחר שכבר נבנה המבנה היקר (והיפה!), הסתבר שחדרי התינוקות צופים על הפארק, ואילו חדרי היולדות פונים סתם כך לעיר. מיד שברו את כל הקומה ותיקנו את הטעות, על מנת שיום יבוא, ונעמי וואטס תוכל ללדת בחדר פרטי עם נוף לפארק, ובחדר (הלא פרטי) השכן- קרן אזולאי.
גם אנחנו כבר ביקרנו בבית החולים, בחדר פושט עם נוף לשכנתנו לחדר. ושכנתנו לחדר, היא-היא גיבורת הסיפור, וגיבורה גם בחיים
כי שכנתנו לחדר ביקרה בחדר הלידה 22 פעמים (עשרים ושתיים פעמים!!!) מאז שנת 1982, שזה- בחישוב מהיר- כמעט ילד בשנה. מלבד שלל הלידות המוצלחות, חוותה אותה אשה שתי הפלות, שני "סיומי הריון" ושתי לידות של ולדים מתים (לא עלינו), כלומר- בחישוב מהיר- יותר מהריון אחד בשנה.
סך הביקורים במחלקה- עשרים ושמונה. וכעת לביקור העשרים ותשעה
יש לציין כי איתי- יפני מבחינת מוצאו התרבותי- לא שמע דבר וחצי דבר מן הדרמה שהתרחשה במרחק של פחות מארבעה מטרים מאיתנו, ואילו אני- שמוצאי הרבה יותר קרוב- דוקא האזנתי בעניין מרובה
בשל נסיבות חיים סבוכות, גזלו ממנה רשויות הרווחה את כל הילדים עד כה, וכולם נמסרו למשפחות מאמצות. העובדת הסוציאלית המלווה הודיעה לאשה (וכנראה גם לבן זוגה) שלא יתאפשר לה לקחת את התינוק בהריון הנוכחי לביתם המשותף, ועל מנת שתוכל לגדל את התינוק, על הגבר לעמוד בצו ההרחקה שהוציא לו בית המשפט. מאחר שבהריון העשרים ותשעה שלה התכוונה האשה להחזיק סופסוף בתינוק, לא הודיעה לגבר על מועד הניתוח הקיסרי. אלא מה- יש דברים שקשה מאוד להסתיר.
הגבר הגיע, מצוייד בשקית עם מק'דונלד'ס, "לעזור לאשתו לענות על שאלות הרופאים". כי מסיבה עלומה כלשהי, חשקה נפשה של הרופאה לערוך רשימה של כל התינוקות שנולדו חיים, כולל שמות.
ההורים המסורים- כך מסתבר- נתנו שמות למרבית ילדיהם האהובים בטרם שלחו אותם למשפחות מאמצות, והשמות שנתנו להם- כיד הדמיון הטובה
נציין שלושה שמות שתפסו מאוד את אזנינו (כידוע, הרשימה היתה ארוכה...)
Christopher
מיד אחריו
Christian
ואחריו-
Anesthesia
השם האחרון עשוי, בקריאה חפוזה, להיראות כשם רוסי מלכותי- אנסטסיה, אך לא כך הוא.
לשפשף את העיניים היטב ולקרוא שנית.
קראת נכון. הם קראו לבת שלהם על שם חומר הרדמה.

לאחר שגמרו את המלאכה המפרכת של הרכבת הרשימה, עלה בדעתו של הגבר ש"אם כבר התכנסנו" אולי ישאל את הרופאה שאלה רפואית המציקה לו מזה זמן מה:
"האם אני יכול לקבל נזק מוחי אם באתי במגע עם הרפס?"

הרופאה היתה מופתעת מהשאלה בדיוק כמוך!

לאחר שלא סיפקה את התשובה הרצויה במהירות הרצויה, התעקש הגבר ש"זה בדיוק מה שקרה לאל קפון, והוא לא ידע!"
הרופאה ניסתה להתנגד לקביעה שמישהו עשוי שלא להבחין בנזק מוחי שחל במוחו, אך הגבר החל להרים את קולו ולהתעקש ש"זה בדיוק מה שקרה!!!!!"
הרופאה ביצעה נסיגה מקצועית (או שאולי היתה זו הצרחה?) באמרה ש"זה תמיד רעיון טוב ללכת להבדק על ידי רופא", ובכך יצאה מן החדר
על אף נסיונה הרב בניתוחים קיסריים, הדהימה האשה את רופאיה בשאלה משלה "האם אוכל ללעוס מסטיק בזמן הניתוח?"

איתי ואני סיכמנו את החויה בחכמה העממית- "אין שכל- אין דאגות, ולא כל אחד צריך לחשוש מפני נזק מוחי"