צ'יהולי- האח הגאה

צ'יהולי, חתול מסוג Domestic Leopard, אוהב מאוד לשחק במשחקי "חתול ועכבר", אלא שהוא נוטה ביותר לתפקיד העכבר. אשר על כן, הוא זוכה לעתים מזומנות לשם המחמיא- עכברתול

הידעת- כאבי גב בהריון

תופעות ההריון משתנות מאשה לאשה- לזו בחילות והקאות, לאחרת טחורים ומצבי רוח; לאחת אדמומיות בכפות הידיים ולשנייה נדודי שינה ודליות ברגליים; אין אשה הסובלת מכל התופעות, תודה לאל, אך יש תופעה המשותפת לכולן- כאבי הגב
רבים חושבים שכאבי הגב מקורם בתוספת המשקל הגדולה המתווספת מהר ובאופן בלתי מחולק
הסבר זה נכון רק באופן חלקי, שכן המשקל הבלתי מחולק מתווסף לקראת סוף ההריון, ואילו כאבי הגב מתווספים כבר בהתחלה
מהו ההסבר, אם כן?
הרחם שוכן בתוך האגן, מאחורי עצם הבושת (ובחיי שלא המצאתי את המונח הזה), כלומר נמוך מאוד.
עם תחילת ההריון מתחיל הרחם להתרחב, ובעצם לוחץ את עצמות האגן לצדדים (דבר שיסייע רבות במהלך הלידה), ואת עמוד השדרה לאחור
הלחץ הבלתי פוסק מתגבר ככל שגדל הרחם, עד שפוטנציאל ההתרחבות בתוך האגן ממוצה, והרחם מתחיל לגדול למעלה, אל חלל הבטן. זהו השלב שבו הבטן "יוצאת". הוא מתרחש אצל רוב הנשים בסביבות סוף השליש הראשון
על אף שהבטן יוצאת, הרחם ממשיך לדחוף את עמוד השדרה ואת עצמות האגן משך כל ההריון, כי הרחם לא יוצא מהאגן רק משום שכבוש גם את חלל הבטן (בסגנון שטח משוחרר לא יוחזר)
פתרונות מוצעים- תפילות, פעילות פיסית מתונה, לישון עם כרית בין הרגליים ו/או ללדת

משמינים ובוכים

להיות בהריון זה בעצם כמו להיות בגיל ההתבגרות
1. הגוף שלי משתנה כל כך מהר, שכבר קצת קשה לי לזהות אותו במראה
הדבר הראשון שהשתנה הוא שנאלצתי לוותר על שתי חזיות הספורט האהובות עלי ולקנות חדשות; קצת אחר כך נאלצתי לותר על זוג מכנסיים שנסגרים נמוך באופן יחסי (כלומר נסגרו. הם כבר לא נסגרים); עכשיו אני מאפסנת את כל הסוודרים הצמודים לטובת השקפת עולם יותר רחבה. כל השינויים האלו התרחשו במהלכו של חודש אחד
2. מצב הרוח משתנה מהר ממצב הגוף
במקרה של רעב, עייפות, או אם היה לי מצב רוח טוב בבוקר- אני עצבנית. במקרה של צפייה בקומדיות (למשל ג'ונו)- אני בוכה.
3. תופעות עוריות
חצ'קונים
4. אני רוצה לישון כל הזמן, וכשאני לא ישנה- אני חולמת על מזון

נכון לעכשיו, ההריון אינו משהו ש"אני עושה" או אפילו "דבר נפלא שמתרחש בתוכי" (ותודה למאיר על השאלה); זה יותר כמו דבר מוזר שקרה לי. מן קלקול קיבה מתמשך, אבל קלקול קיבה חיובי
בכל מקרה, בהריון (כמו בקלקול קיבה) מחכים כבר לראות את הסוף...

האולטרסאונד השני היה שונה לחלוטין מהראשון.
בראשון התרגשנו לראות שבכלל יש משהו, על אף שמבחינתנו אפשר היה לפרש את התמונה גם כתמונה של הקיבה שלי, עם גלעין קטן של זית (אגב קלקולי קיבה...)
באולטרסאונד השני כבר זיהינו בעצמנו את הראש, את הרגליים ואת הידיים (שהיו, לרוע המזל, ללא אצבעות), והופתענו מאוד לגלות שעברייה זזה ללא הרף, ומנפנפת בגפיה הקטנות
עם ראש כה גדול, ידיים ורגליים כה קצרות, ותלויה כשראשה מטה- היא נראתה כאסטרונאוטית המרחפת בחלל

הידעת- האולטרסאונד השני

ממרום עשרה השבועות שלה, גודלה של עברייה כ-2 ס"מ והיא נראית בערך כך:

http://www.babycenter.com/fetal-development-images-10-weeks

ליבה מחולק לארבע ופועם בקצב מהיר; יש לה רגליים וידיים עם אצבעות; יש לה עיניים עם עפעפיים ועורה מכיל זקיקי שיערות.
היא כבר בועטת ללא הרף (זאת ראינו באולטרסאונד השני), ובקרוב אפשר יהיה להרגיש את הבעיטות

ואני איני נראית כלל כמו האשה בציור

שכנות בבית החולים

משחר ההסטוריה הלכה הארכיטקטורה יד ביד עם פוליטיקה, ומשחר ההסטוריה הלכו ארכיטקטים ויצאו מדעתם בנסיון להמציא את הגלגל ולזכות בתהילת עולם.
מי לא מכיר את סיפורו של האדריכל (פרופ') רם כרמי, שתכנן את המבנה הידוע לשמצה של הפקולטה למדעי הרוח בהר הצופים. פרופ' כרמי -כך מספרת האגדה- הלך לאיבוד במבנה המסובך ואיחר לטקס- לכן מעולם לא זכה בפרס על תכנון המבנה (הסיפור המלא כאן: http://aguda.org.il/node/2954). יש לציין שבצדק לא זכה בפרס
גם על בית החולים בו אנו עתידים ללדת (טפו טפו טפו... חמסה וכיוב')- ביה"ח רוזוולט בניו יורק- יש סיפור נאה:
לאחר שכבר נבנה המבנה היקר (והיפה!), הסתבר שחדרי התינוקות צופים על הפארק, ואילו חדרי היולדות פונים סתם כך לעיר. מיד שברו את כל הקומה ותיקנו את הטעות, על מנת שיום יבוא, ונעמי וואטס תוכל ללדת בחדר פרטי עם נוף לפארק, ובחדר (הלא פרטי) השכן- קרן אזולאי.
גם אנחנו כבר ביקרנו בבית החולים, בחדר פושט עם נוף לשכנתנו לחדר. ושכנתנו לחדר, היא-היא גיבורת הסיפור, וגיבורה גם בחיים
כי שכנתנו לחדר ביקרה בחדר הלידה 22 פעמים (עשרים ושתיים פעמים!!!) מאז שנת 1982, שזה- בחישוב מהיר- כמעט ילד בשנה. מלבד שלל הלידות המוצלחות, חוותה אותה אשה שתי הפלות, שני "סיומי הריון" ושתי לידות של ולדים מתים (לא עלינו), כלומר- בחישוב מהיר- יותר מהריון אחד בשנה.
סך הביקורים במחלקה- עשרים ושמונה. וכעת לביקור העשרים ותשעה
יש לציין כי איתי- יפני מבחינת מוצאו התרבותי- לא שמע דבר וחצי דבר מן הדרמה שהתרחשה במרחק של פחות מארבעה מטרים מאיתנו, ואילו אני- שמוצאי הרבה יותר קרוב- דוקא האזנתי בעניין מרובה
בשל נסיבות חיים סבוכות, גזלו ממנה רשויות הרווחה את כל הילדים עד כה, וכולם נמסרו למשפחות מאמצות. העובדת הסוציאלית המלווה הודיעה לאשה (וכנראה גם לבן זוגה) שלא יתאפשר לה לקחת את התינוק בהריון הנוכחי לביתם המשותף, ועל מנת שתוכל לגדל את התינוק, על הגבר לעמוד בצו ההרחקה שהוציא לו בית המשפט. מאחר שבהריון העשרים ותשעה שלה התכוונה האשה להחזיק סופסוף בתינוק, לא הודיעה לגבר על מועד הניתוח הקיסרי. אלא מה- יש דברים שקשה מאוד להסתיר.
הגבר הגיע, מצוייד בשקית עם מק'דונלד'ס, "לעזור לאשתו לענות על שאלות הרופאים". כי מסיבה עלומה כלשהי, חשקה נפשה של הרופאה לערוך רשימה של כל התינוקות שנולדו חיים, כולל שמות.
ההורים המסורים- כך מסתבר- נתנו שמות למרבית ילדיהם האהובים בטרם שלחו אותם למשפחות מאמצות, והשמות שנתנו להם- כיד הדמיון הטובה
נציין שלושה שמות שתפסו מאוד את אזנינו (כידוע, הרשימה היתה ארוכה...)
Christopher
מיד אחריו
Christian
ואחריו-
Anesthesia
השם האחרון עשוי, בקריאה חפוזה, להיראות כשם רוסי מלכותי- אנסטסיה, אך לא כך הוא.
לשפשף את העיניים היטב ולקרוא שנית.
קראת נכון. הם קראו לבת שלהם על שם חומר הרדמה.

לאחר שגמרו את המלאכה המפרכת של הרכבת הרשימה, עלה בדעתו של הגבר ש"אם כבר התכנסנו" אולי ישאל את הרופאה שאלה רפואית המציקה לו מזה זמן מה:
"האם אני יכול לקבל נזק מוחי אם באתי במגע עם הרפס?"

הרופאה היתה מופתעת מהשאלה בדיוק כמוך!

לאחר שלא סיפקה את התשובה הרצויה במהירות הרצויה, התעקש הגבר ש"זה בדיוק מה שקרה לאל קפון, והוא לא ידע!"
הרופאה ניסתה להתנגד לקביעה שמישהו עשוי שלא להבחין בנזק מוחי שחל במוחו, אך הגבר החל להרים את קולו ולהתעקש ש"זה בדיוק מה שקרה!!!!!"
הרופאה ביצעה נסיגה מקצועית (או שאולי היתה זו הצרחה?) באמרה ש"זה תמיד רעיון טוב ללכת להבדק על ידי רופא", ובכך יצאה מן החדר
על אף נסיונה הרב בניתוחים קיסריים, הדהימה האשה את רופאיה בשאלה משלה "האם אוכל ללעוס מסטיק בזמן הניתוח?"

איתי ואני סיכמנו את החויה בחכמה העממית- "אין שכל- אין דאגות, ולא כל אחד צריך לחשוש מפני נזק מוחי"