שבוע 31-32, תמונות

מה נגיד- הבטן השתלטה על חיינו, התמונות לפניכם:

שבוע 32

כיצד נראית עברייה?
מזה זמן רב לא היה אולטרסאונד, וכנראה שגם לא יהיה עד הלידה. אשר על כן, הנה ציור של עברייה בשבוע ה-32 לחייה ברחם.
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-32-weeks
עברייה יכולה כעת לשמוע קולות עמומים מן החוץ, להבחין האם אנחנו נמצאות באור או בחושך, ולסובב את ראשה כשמתחשק לה לעשות זאת (יש טענה שעובריות מסובבות את ראשן לעבר אור חזק מן החוץ).
בתחום הטיפוח והחן היא כבר יכולה לעשות מניקור ופדיקור כי יש לה ציפרניים; היא יכולה לצבוע את ריסיה, אך אין לדעת אם היא יכולה לסלסל את שיערה, כי לא בטוח אם בשלב זה כבר יש לה או אין לה שיער

יוגת הריון
לפני כשלושה חודשים דנה נתנה לי DVD של יוגה להריוניות, ואמרה שיש שם מתיחות די טובות. מיד איפסנתי את ה-DVD בארון, ושכחתי ממנו.
לאחרונה ירשנו משלומי וקרן ארון ספרים (יהודי) חדש, וגם חזרו כאבי הגב, וכך יצא שבעת סידור הספרים והדיסקים, כשהתגלה ה-DVD, זה היה בדיוק בזמן.
באחד האמשים לבשתי בגדי ספורט, פרסתי מגבת על הרצפה, והתחברתי לצ'אקרות שלי (או משהו כזה).
התרגילים היו מעולים, והבהירו לי שגם למתיימרת-להיות-ספורטיבית שכמותי יש מה ללמוד בתחום הכנת הגוף ללידה. אלא מה- בנוסף למתיחות ממש טובות, יש ב-DVD גם הנחיות לנשום אל הכליות, לנסות לשמוע את הקול הפנימי של עברייה, ולחשוב מחשבות בצבעים שונים
לא בדיוק אני...
לכן, נרשמתי חיש קל (ובמחיר מופרך!) לשיעורי יוגה להריוניות.
אמנם לא מבקשים ממני לנשום אל הכליות, ולא מנסים להכריח אותי לצוטט למחשבותיה של עברייה ללא הסכמתה, אך שלושים הדקות הראשונות של השיעור הן בעצם קבוצת תמיכה. משהו בסגנון:
הריונית א': "היי, אני קורטני, שבוע 30, כשאני הולכת הרבה כואב לי בצד"
מדריכה מנוסה ואם לשניים: "היי קורטני, טוב שבאת, תשתדלי ללכת פחות"
כולן מחייכות
הריונית ב': "היי, אני ירוחמה, שבוע 34, לאחרונה יש לי כאבים בצלעות"
מדריכה מנוסה ואם לשניים: "ירוחמה, טוב שבאת, זה בטח הרגליים של המתוקי, תנסי לשכב על הצד"
הריונית ב' (מתעקשת): "ניסיתי"
מדריכה מנוסה ואם לשניים (משתאה):"ולא עזר?"
הריונית ב' (מתפנקת): "לא"
מדריכה מנוסה ואם לשניים (משתתפת):"טוב, ממילא תיכף הוא יוצא"
כולן מחייכות
וכך שלושים הריוניות.
תענוג.
בפעם הבאה אני מביאה ספר.

עברייה זזה ברחם
לאחרונה עברייה משתוללת המון. אני לא יודעת אם היא פורקת כל עול בגלל שהיא ב-*אס"ק , או בגלל שהיא מפתחת אישיות קופצנית, אבל זה דוקא נחמד מאוד.
הדבר הכי מגניב הוא שהיא לא "בועטת", אלא זזה כולה.
בכל פעם שהיא מחליטה לזוז כך, היא יוצרת גבעה עצומה בחלק שבו היא מחליטה להניח את ראשה, וזה ממש אחד הדברים המצחיקים! צד אחד של הבטן נראה לפתע מעט ריק, ובצד השני- בליטה!
עוד פיצ'ר אדיר של התזוזות האלו, הוא שהן מנותקות לחלוטין ממני, וממה שאני עושה באותו הרגע. עברייה מבהירה לי פעם בכמה שעות שהיא אמנם בתוכי, אבל זה לא אומר שהיא חלק ממני, או משהו כזה; היא בנאדם נפרד כבר בגיל 32 שבועות!
היום, במהלך השחייה- היא שחתה גם כן, אבל בזמן המקלחת דוקא ישנה (מסריחונת קטנה...).
אני מאוד גאה בה על העצמאות הזו.
נראה לי שמתישהו בחיים יכאב לי נורא כשתנחת עלי ההכרה שעברייה שלי היא בנאדם נפרד, עם חיים עצמאיים, רצונות משלה, סודות ופרטיות, אבל עד אז- איתי ואני נהנים שוב ושוב כשאנחנו נזכרים שלא מדובר באיזה חלק שלי שגדל, אלא באדם שלם ואחר
אנחנו כל הזמן סקרנים לדעת איך היא תיראה, במה היא תהיה דומה לכל אחד מאיתנו מבחינה חיצונית, ואלו תכונות אופי היא תיקח מכל אחד מאיתנו.
העצמאות התנועתית שלה מזכירה לנו מדי פעם שיהיו לה גם דברים משלה, וגם בזכותם נאהב אותה.

פינת השמות
רבים (והראשון שבהם דבירויה!) הציעו לנו שנפתח פינת שמות, שבה יוכלו הקוראים להציע שמות מעולים ויפים (ותודה לג'לירז, שכבר נידבה את "בפינין" היוניסקסי...)
אנחנו מקבלים את ההצעה (לפתוח פינה, לא לקרוא לעברייה בפינין...), ופותחים את הפינה.
אמא- אני ממליצה לך שלא להכנס לפינה, על מנת שלא תיהרס ההפתעה
תודה!


*למי שהשתחרר לפני המון זמן ולא מכיר את המונח: אס"ק זה אוירת סוף קורס. הקורסיסטים הצעירים (או המפקדים שלהם) פורקים כל עול כי הם חשים את המשמעת מתרופפת לקראת סוף הקורס, ואת הסופ"ש הארוך או הרגילה מתקרבים בצעדי ענק

פינת השמות

תקראי נא בשמי/ רחל בלובשטיין
תִּקְרְאִי נָא בִּשְׁמִי לְבִתֵּךְ הַקְּטַנָּה,
לְהַצִּיב לִי יָד.
כֹּה עָגוּם –
לַעֲבֹר לָעַד.

שִׁירִי הַיָּתוֹם,
זֶה נִגּוּן עַרְבִּי שֶׁנָּדַם –
הִיא תַשְׁמִיעַ-תַּמְשִׁיךְ בְּבֹקֶר-יוֹם.

זֶה חוּטִי שֶׁנִּתַּק
יְשֻׁזַּר אֶל בִּתָּהּ, נֶכְדָּתָהּ –
לַמֶּרְחָק.

חלק מכם יזכרו שגילינו שאנחנו בהריון שבוע לאחר שסבתא רוזה הלכה לעולמה.
לסבתא היה חשוב מאוד שיהיה לה זכרון בעולם (במילותיה שלה-"שיהיה בנאדם בעולם במקומי"), וזה חשוב מאוד גם לי.
החלטנו לנסות למצוא שם שינציח את שמה של סבתא רוזה, אבל לא בשם רוזה עצמו.
השמות המתבקשים הם כמובן רז וזוהר- מכם אנחנו מבקשים קצת יותר יצירתיות...
כיון שאנשים נוטים לפתח דיעות נחרצות בעניינים שכאלו, אנחנו מדגישים שנשמח מאוד להצעות ועצות, אך שומרים לנו את הזכות לבחור בעצמנו, אז נא לא לארגן הצבעות או לקטול רעיונות של אחרים

שבוע 31- תמונות

עדיין לא יצא לי הפופיק, אך הוא כבר עושה דברים מצחיקים... בקרוב הוידאו!

השבוע ה-31 החל

לפני כשלושה שבועות, בעת ביקור שגרתי במרפאה של הרופאה שלנו, נחתה עלינו ההכרה שהרופאה שלנו אינה הרופאה הנכונה.
כלומר, היא אכן גינקולוגית, היא נחמדה וחייכנית, והיא דאגה להתרגש איתנו מכל שלב שעברנו, אך היא שייכת לקליניקת רופאים שאינם "מאשרים" את סגנון הלידה שרציתי.
מה זאת אומרת "הם לא מאשרים"? הם פשוט לא מרשים לידה בתנוחה אחרת מאשר על הגב (על תנוחות לידה אפשר לקרוא ב"הידעת- תנוחות לידה").
חוצמזה, הם רואים בלידה אירוע רפואי, ומשום שהלידה היא אירוע רפואי והם הרופאים, ברור למי השליטה והמלה האחרונה בחדר הלידה.
כל מי שמכיר אותי יודע שאף אחד לא מקבל אצלי את זכות המלה האחרונה.
לא משנה כמה שנות לימודים מבדילות ביני לבין רופא/ה כלשהו/י, המסורת המשפחתית שלי אינה מאפשרת לי להניח שהם יודעים על מה הם מדברים... משום שכך, הייתי לא מרוצה בעליל, והתחלתי להתכונן נפשית לתסכול שבחיפוש רופאה אחרת בתחילת השבוע ה- 30 להריון.
אתמול מצאנו אותה.
ד"ר גילה אהרון, יהודייה אמריקאית, למדה רפואה באונ' ת"א, והקליניקה שלה מצוייה בתוך בית החולים.
ד"' אהרון מאמינה במינימום התערבות רפואית בלידה (הללויה!); היא מעודדת נשים שלא להזדקק לאפידורל; והיא חושבת שתנועה בזמן הצירים היא כלי מפתח להתמודדות עם כאב. כמו כן היא ממליצה שלא להתאשפז מוקדם מדי עם הופעת הצירים, כי ככל שמתאשפזים מוקדם יותר- עולה הסיכוי להתערבות רפואית בלתי הכרחית

לאחר שהביטה בתיק הרפואי שלי, היא סתרה באופן מוחץ את האבחנה שיש לי אנמייה חמורה, אמרה שלדעתה אין שומדבר בעייתי בכך שלא עליתי הרבה במשקל כל עוד הבטן שלי גדלה כראוי (יש תמונות תחת "חדשות הבטן המצולמות"!), ושהיא ממש לא ממליצה לתת אנטיביוטיקה בקבלנות, כפי שנהגה הרופאה שלי עד כה. היא גם אמרה שאני יכולה להפסיק לקחת את הויטמינים שלקחתי עד כה, כי הם גרמו לי לאבד את ארוחת הבוקר מדי בוקר, וכי אין שום מחקר רפואי שמראה שויטמינים מתוספי מזון אכן נספגים בגוף (מלבד חומצה פולית ברזל ו-ויטמין סי). היא גם ציינה שהיא משתדלת למעט ככל האפשר בניתוחים קיסריים, ועוד יותר מכך בחתכי חיץ בלתי נחוצים

בזמן שישבנו במשרד שלה והקשבנו להסבריה המלומדים הרגשתי קצת כמו בפעם הראשונה ששכבתי על החוף בסיני- הרגשתי שבאתי הביתה.