הלידה בבית- שבירת מיתוסים

לאחר שיחות עם רבים מחברינו וקרובי משפחתינו, ובשל התגובות המעורבות שגררה ההצהרה שאנחנו שוקלים ללדת בבית, החלטתי (בעצתו של איתי) לרכז מידע שיבהיר מדוע ההחלטה הזו אינה רדיקלית כפי שהיא מצטיירת בעיני רבים.
אני מציינת זאת מכמה סיבות:
ראשית, נוכחנו לדעת שבכל הקשור להריון וללידה, לא רק שלכל אחד יש דיעה, אלא הדיעות נחרצות מאוד. הרבה אנשים נוטים להרגיש בצורה חזקה מאוד שעמדה מסויימת היא נכונה או לא, עד כדי כעס.  נראה לנו שזה אחד הנושאים שבהם סובלנות והכרה בזכותה של אשה על גופה נדחקים למקום השני אחרי "טובת הילד", שהיא "אינטרס חברתי"
שנית, קיים מחסור במידע רפואי ומדעי בנושא, ויש תחושה ש"מה שכולם עושים הוא כנראה הדבר הטוב ביותר" צריך לזכור שעד לפני זמן כולם ילדו בבית- כלומר הלידה בבית לא נחשבה לדבר "רדיקלי", אלא ל"מה שטוב לכולם".
וגם, צריך לזכור שפעם העולם עדיין היה שטוח וכולם ידעו זאת.
אני לא טוענת שאין סיכונים, אך הידע של כולנו לוקה בחסר, וגם הסיכונים של הלידה בביה"ח לא ידועים לרובנו
אם כן, לפניכם מידע
דיסקליימר: המדינאי הבריטי היהודי הדגול בנימין ד'יזרעלי אמר:
"There are lies, there are damn lies, and then there's statistics"
אבל באין לנו מכשיר אחר להערכת מידע- נסתפק בנתונים סטטיסטיים

מיתוס 1- כאב
כאב הלידה נחשב לאחד הכאבים הגדולים שבהם עומד האדם בימי חלדו.
רופאים (גברים) שערכו "מדרג כאב" במאה ה-18 שמו את כאבי הלידה במקום השני, אחרי- לא תאמינו- כאב של אבנים בכליות.
אחד הפחדים הגדולים מפני הלידה, הוא כמובן הכאב של מעבר דבר בגודל של מלון דרך חור בגודל של תמר. ואולם, יש לזכור שגם בתחום הכאב, יש אפקט פלצבו, או- כפי שנהג לומר שרמן, שהיה איתי בתיכון- כגודל הפיציות, כן גודל האכבזות.
בהולנד יולדות מרבית הנשים בבי"ח, אך לא עם רופא/ה, אלא עם מיילדת. רוב הנשים גם יולדות שם ללא משככי כאבים, ואחוז הניתוחים הקיסריים שם נמוך משמעותית לעומת זה שבארה"ב (12% לעומת 40%, בהתאמה) במחקר שהשווה בין נשים שילדו בבתי חולים בהולנד לבין נשים שילדו בבתי חולים בארה"ב עלו הממצאים הבאים: כל הנשים נשאלו לאחר הלידה
- מה היתה הציפיה שלהן לפני הלידה מכאבי הלידה,
- האם נטלו אמצעי שיכוך כאבים כלשהם בעת הלידה
שני שלישים מהנשים ההולנדיות לא נטלו משככי כאבים, לעומת שישית בלבד מהנשים האמריקאיות
בשתי הארצות היו הנשים שנטלו משככי כאבים אלו שהעריכו מראש את כאבי הלידה כחזקים עד בלתי נסבלים. כלומר, ללא קשר להבדלים תרבותיים בין הולנד לבין ארה"ב, כל אחת קיבלה מה שציפתה. מי שציפתה לכאב בלתי נסבל המחייב משככי כאבים- לא הצליחה לסבול את הכאב, וביקשה משככי כאבים

מיתוס 2- יותר בטוח ללדת בבי"ח מאשר בבית
אלו מביניכם שדאגו ביותר בשל העלאת האפשרות של לידה בבית, טענו ללא יוצא מן הכלל שמדובר בסיכון מיותר, ושהלידה בבית מסוכנת עשרות מונים לעומת הלידה בבי"ח
האמנם?

1. "מה אם משהו יקרה ותצטרכי ללכת לבי"ח?!!??!"
אינה מיי גסקין פתחה בשנת 71' "חוות ילודה" ללידה טבעית בטנסי, ארה"ב, שבה אין רופאים/ות אלא רק מיילדות. החווה מתגאה בנתונים הבאים (מעודכן לשנת 2003): מתוך למעלה מ-3000 לידות טבעיות בחווה, מספר הפעמים בהן נאלצו מיילדות החווה להבהיל נשים לביה"ח הקרוב היה פחות מ-2%
יצויין ש-שלא כמו בבתי חולים בארה"ב- החווה מאפשרת לידה וגינלית גם בלידת תאומים, בלידת עכוז (עכוז התינוקת, ולא הראש, הוא האיבר היוצא ראשון), בלידת גב (פני התינוקת פונות מעלה בעת הלידה, במקום עורפה) ובלידה לאחר ניתוח קיסרי. כלומר, בחווה מאפשרים לידה רגילה גם במקרים שבהם בביה"ח היו פונים ישירות לקיסרי, כלומר הסטטיסטיקה המרשימה אינה נובעת מכך שלחווה "מתקבלים" רק "מקרים קלים".
עוד נתון מעניין הוא שבכלל ארה"ב אחוז הלידות המכשירניות (לידות ואקום או מלקחיים) עומד על כ-15% (*), בעוד שבחווה עומד אחוז הלידות המכשירניות על פחות מ-1%.


2. "בבית אין את הציוד הדרוש למעקב רציף אחר עברייה בעת הלידה"
בביה"ח מחוברת היולדת למוניטור הכולל שתי רצועות- האחת מנטרת את ליבה ותנועותיה של עברייה, והשנייה את התכווצויות הרחם. המוניטור פולט דף וורדרד נאה ועליו שני קווים- אחד מייצג את מצבה של עברייה, והשני את מצב הצירים.
באופן זה ניתן לראות כיצד מתמודדת עברייה עם הצירים, והאם הדופק שלה עולה/ יורד בכל ציר, והאם הוא עולה/יורד בחזרה בתום הציר.
ע"פ הרופאים, כך ניתן להעריך האם הצירים גורמים לעברייה למצוקה עוברית, או שהיא מתמודדת עם הלידה, וניתן לאפשר לה להמשיך בשלה.
יש שתי שיטות ניטור: ניטור רציף- היולדת מחוברת באופן רציף למוניטור לאורך כל הלידה ניטור לפרקים- היולדת "מתחברת למוניטור" לפרקי זמן משתנים (בד"כ כ-20 דקות פעם בשעה או שעתיים)
בשל מגבלות טכניות, בעת הניטור על היולדת לשכב על הגב, או לשבת כשהיא נשענת לאחור. כפי שכבר צויין, השכיבה, או ההשענות לאחור, עשויות לגרום לירידה באספקת החמצן (כיון שהרחם נח על הווריד החשוב ביותר בגוף האם), דבר המתבטא מיד בירידה בדופק של עברייה. כלומר, בעת המדידה עלולה להווצר אותה מצוקה עוברית שהמוניטור נועד לגלות.
יש לציין שישנן דרכים נוספות לניטור, שבהן כן ניתן להיעזר בלידה בבית:
- מצב היולדת: האם היא מסוגלת לעמוד על רגליה? האם היא מזיעה מאוד? האם היא בהיסטריה? האם היא נראית כמי שמתמודדת עם הלידה בהצלחה, או שנראה שהלידה מכריעה אותה?
- מכשיר דופלר: מכשיר ידני שאפשר להצמיד לבטנה של היולדת ולשמוע את קצב הלב של עברייה. המכשיר אינו פולט דף וורדרד נאה, אך נותן תמונת מצב רגעית של הדופק, ואין מניעה להשתמש בו בכל תנוחה, וגם בעת צירים, וכך להעריך האם הדופק של עברייה עולה/יורד בעת ציר, והאם בסוף כל ציר הדופק חוזר להיות כשהיה.
בביה"ח נמצאות אחיות המחלקה במעבר מתמיד בין היולדות השונות, ולכן עליהן להיעזר בסימנים ממכשירים שנותנים תמונה "אובייקטיבית", בפרקי זמן קצרים ושונים של הלידה. בלידה בבית נמצאת עם היולדת אחות מיילדת לאורך כל הלידה, היא לומדת להכיר את סימניה הספציפיים של היולדת, ויש לה תמונה מלאה של התקדמות הלידה, כפי שהיא משתקפת במצבה של היולדת
אין שום ביסוס סטטיסטי לכך שמוניטור מוריד את הסיכון לתמותת תינוקות בשל סיבוכים בלידה. מאז כניסת המוניטור לשימוש, לא השתנתה הסטטיסטיקה בעניין זה.
ארה"ב עדיין נמצאת במקום השני בתמותת תינוקות בעולם המערבי


3. הלידה היא מצב חירום שמחייב התערבות רפואית
זה כנראה המיתוס הנפוץ ביותר. כולם יודעים ש"הרבה יותר בטוח להיות בסביבת מכשירים רפואיים, ואנשים מקצועיים שינהלו את העניינים, ובעת הצורך יקבלו עבורנו את ההחלטות הקשות שאנו איננו מוסמכים לקבל" האמנם?
א. בביה"ח מסתובבים וירוסים וחיידקים רבים ומסוכנים, שנגדם אין לנו חיסון בד"כ. חלקכם עשויים לזכור כייצד כמעט הודבקתי בצהבת נגיפית ע"י אחות בפעם הקודמת שבה ניגשתי לחדר מיון בבי"ח אמריקאי. לוירוסים ולחיידקים שיש לכל אחד מאיתנו בבית, לעומת זאת, יש לנו חיסון טבעי מצויין, וגם לעברייה יהיה כזה- ברגע שתתחיל לינוק
ב. הרופאות יודעות מה לעשות, וכדאי לסמוך על שיקול דעתן. האם אמירה זו היא נכונה תמיד? האם לא קיימות רופאות בעלות דיעות קדומות? האם לרופאות אין אינטרס (כמו אינטרסים כלכליים, ללכת מוקדם הביתה, או להמנע מתביעת רשלנות)? האם הרופאה מכירה מספיק את היולדת בשביל לדעת מה באמת עובר עליה, וכייצד היא, האשה הספציפית, מתמודדת עם מתח נפשי, עם כאב ועם פחד (כולם חלק בלתי נפרד מחויית הלידה)? האם יכולה הרופאה להעריך בעת הלידה מה מרגישה היולדת, בהתחשב בכך שיש לה עוד כמה יולדות על הראש, והיא נכנסת ויוצאת מחדריהן חליפות?
אם הרופאים כה אמינים וחכמים- מדוע אנו פונים לחוות דעת שנייה ושלישית לפני ניתוחים גדולים או טיפולים מאיימים?
בבי"ח יש סכנה מוגברת להתערבות רפואית מיותרת- סיכון זה כמובן אינו קיים בבית
ג. השלב האחרון של הלידה הוא שלב שבו נדרשת היולדת לשחרר את שריר הפרינאום- סוגר טבעתי.
כל הסוגרים הטבעתיים בגוף שלנו דורשים את אותם התנאים כדי להשתחרר, ומכיוון שלחלק מהקוראים אין פרינאום, בואו ניקח כדוגמה את השריר הטבעתי שיש לכולנו- הרקטום.
כל הקוראים מוזמנים לנסות ולדמיין מה יהיה אחוז ההצלחה שלהם אם יתבקשו לעשות את צרכיהם במרכזו של חדר מלא זרים, באור מלא, כשסביבם מצפצפים ומהבהבים מכשירים אלקטרוניים. לחדר ייכנסו מדי פעם רופאים שיתחבו אצבע עטופה כפפה כדי להעריך את גודל הרקטום, ובהזדמנויות שונות יצעקו האחיות "לשחרר!! לנשום!!"
מי שהתרחיש נשמע לו מגוחך ומבזה, הפנים היטב את המסר של הדוגמה.
כאמור, כל השרירים הטבעתיים בגוף עובדים באותו אופן. הם דורשים נוחות ואינטימיות לשם פתיחתם, וכשאינטימיות זו מופרת- הם יכולים גם להסגר.
הסביבה ה-לא-אינטימית-בעליל של חדר הלידה עשויה לגרום לסגירה של הפרינאום גם אצל מי שלפני הגיעה לביה"ח כבר הגיעה לפתיחה חלקית או מלאה, ועשויה לעודד את הרופאים לבצע חתך בפרינאום ("חתך חיץ"), כדי לאפשר לעוברה לצאת

מיתוס 3- חתך זה יותר טוב מקרע
נשים רבות עברו את החויה של חתך חיץ, ושמעו שעדיף שיחתכו להן את הפרינאום "באופן מבוקר" מאשר שיהיה להן קרע.
המיתוס הזה מרגיז במיוחד, משום שהוא מניח הנחות בסיס מופרכות וטפשיות, שמה שמשותף להן הוא התפיסה שהמדע חכם מהגוף, או מהאבולוציה שעיצבה אותו


א. החתך/הקרע הוא הכרחי.
לא נכון!!!!!
הפרינאום נועד לאפשר יציאה של עוברה! הוא לא נועד להקרע- הוא נועד להתרחב לגודל הנכון, ברגע הנכון.
הבעיה היא שכולנו מכירים (פחות או יותר) את המראה של פרינאום של אישה במצב רגיל, ולכן קשה לנו לדמיין שתינוק יכול לעבור שם, אבל זה בדיוק מה שקורה במציאות- התינוק עובר.
המחשבה שלכל אחת יהיה קרע אינה מביאה בחשבון את האבולוציה. נשים (וחיות אחרות) שהפרינאום שלהן לא הצליח התרחב מספיק ונקרע בעת הלידה מתו מאיבוד דם, כתוצאה מכך הביאו פחות צאצאים לעולם, ורובנו הגדול איננו צאצאים שלהן.
הפרינאום שלנו מוצלח.
קריעה של הפרינאום מעידה על לידה שהתקדמה מהר מדי, למשל אם היולדת קיבלה אמצעי זירוז כלשהו, או אם בשלב הסופי לחצה במהלך צירי הלחץ, ולא ביניהם.


ב. חתך יתאחה מהר יותר/טוב יותר מקרע.
שוב לא נכון.
כאשר רקמה של הגוף נקרעת, היא נקרעת במעין "זיגזג". על מנת להמחיש תהליך החלמה תקין, מוזמנים כל הקוראים לשלב את אצבעות שתי ידיהם זו בזו כפי שעושים כשחושבים, כשמתפללים או כשמתחננים.
ההמחשה הזו גם מראה יפה כייצד שומר הזיגזג על המיקום הנכון של שני צידי הרקמה המתאחה זה ביחס לזה, וגם מראה את העצמה של החיבור שנוצר.
כאשר יוצרים הרופאים חתך מלאכותי, החתך הזה הוא ישר ו"נקי". חתך כזה עשוי ליצור החלמה לא תקינה, שבה חלקי הפרינאום אינם עומדים זה מול זה באופן מושלם. כמו כן, רקמת החיבור חלשה יותר, ובלידות עתידיות (או ברגעי לחץ אחרים בחיים)- עשויה להנתק.
סיכונים נוספים הנובעים מחתך חיץ:
- בעוד שקרע טבעי בעת הלידה יהיה מוגבל לפרינאום (הרקמה שצריכה היתה להתרחב), החתך אינו תמיד מוגבל לפרינאום. רופא/ה בלתי מיומנ/ת או תזוזה של היולדת (דבר שקורה בלידה...) בהחלט עשוי/ה לחתוך גם שרירים, רקמות אחרות ואת הרקטום.
- חתך חיץ מוביל לאיבוד דם רב יותר מאשר קרע טבעי
- הסכנה לזיהום עולה בחתך חיץ
- חתך החיץ עשוי לגרום לקרע נוסף בעת הלידה, שכן פרינאום חתוך אינו עמיד כמו פרינאום שלא נחתך

מיתוס 4- לא כל כך נורא ללדת בקיסרי
ניתוח קיסרי נחשב ע"י הרופאים האמריקאים ל"תוצאה טובה", שכן ליולדת ולעוברה לא נשקפת "סכנה".
האמנם?
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לדימום ולצורך בעירוי
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לכריתת רחם בשל דימומים חוזרים
- ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לנזק לשלפוחית השתן, ולרחם
- כבכל ניתוח אחר, בניתוח קיסרי קיימת סכנה של זיהום, איחוי לא תקין, וקריסה של הצלקת
- "תאונות נפוצות" בניתוח קיסרי: חיתוך של רקמות נוספות (למשל המעיים או עורק הרחם)
- ניתוח קיסרי מביא לסיכויים נמוכים יותר ללידה רגילה בהריונות הבאים, בשל צילוק (ולכן החלשה) של הרחם
40% מהלידות בארה"ב מסתיימות בניתוח קיסרי, ובעיר ניו יורק- כ-50%.
מרבית הניתוחים הקיסריים מתרחשים בימים שני-חמישי, בין השעות 9:00-17:00, כלומר ב"שעות העבודה", מה שמעלה את השאלה מהם השיקולים שמנחים את הרופאים בביצוע כל כך הרבה ניתוחים.
ככל הנראה- לא טובת היולדת.

מי שעדיין חושב שעדיף ללדת בבי"ח- מוזמן לצפות בטריילר הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=4DgLf8hHMgo

המידע הסטטיסטי לקוח מ:
1. ספרים
Active Birth/ Janet Balaskas
Ina May's Guide to Childbirth/ Ina May Gaskin
2. סרט
The Business of Being Born/ Ricki Lake
3. מקורות אינטרנטיים:
(*) מידע סטטיסטי על לידות מכשירניות בארה"ב, מעודכן לשנת 99': http://content.nejm.org/cgi/content/full/340/1/54

וידאו מגניב!

האתר שבו צפיתם עד כה בתמונותיה של עברייה המתפתחת ברחם הוסיף פיצ'ר מגניב מאין כמותו- הדמיות וידאו קטנות שמדגימות את כל ההתפתחות ברחם- מהבלסטולה (צבר התאים הראשוני שנותר בהפרייה ועובר מהחצוצרות לרחם) ועד לרגע היציאה.
הסרטונים לא מושלמים, וחלק מהמידע בהם מעט מבולבל (או חסר, או מוטעה...), אבל הם מגניבים בכל זאת!
http://www.babycenter.com/2_inside-pregnancy-weeks-1-to-9_10302602.bc?intcmp=Nav_Global_photosandvideo_inside&pn=Article%20page

שיהיה בהנאה!

הידעת- חלב אם

יש לי קולוסטרום!
הקולוסטרום הינו "טרום חלב". הוא מכיל חלבונים ונוגדנים, ויטמינים ומינרלים, וגם- הפתעה! חומרים משלשלים
בימיה הראשונים תצרוך עברייה את הקולוסטרום בכמויות מעטות מאוד, והחומרים המשלשלים יעזרו לה להפטר מכל מה שנאגר במעיה במהלך השהייה ברחם
ייצור החלב מתחיל ללא קשר לסוג הלידה (רגילה או בניתוח), זאת משום שהורמון הפרולקטין, המתחיל את הייצור, משתחרר עם הפרדות השלייה. החלב יחליף את הקולוסטרום בהדרגה כשלושה ימים לאחר הלידה, ויעזור לעברייה לגדול ולהשמין, שכן הוא סמיך ושמן מן הקולוסטרום.
חלב אם מכיל בממוצע כ-5% שומן, וכ- 7% סוכר.
תכולת השומן בחלב אם שונה אצל יונקים שונים, שכן צרכי הגדילה של הצאצאים משתנים. לשם ההשואה
למור (קיפוף): 0.9%
פרה: כ-5.5% (בישראל הפרות רזות יותר וניזונות מתחליפי דשא, על כן אחוז השומן שלהן עומד על קרוב יותר ל-3%, מה שהפך את ישראל למעצמת הגבינות הרזות שהיא...)
חתולה: 9%
פילה: 19%
כלבת ים- 30%-50% שומן (הצאצא יונק 8 ק"ג חלב בכ-4 ימים, ועליו להכפיל את משקלו פי 2.5 בארבעה הימים הללו)
(http://books.google.co.il/books?id=rrRNK-i5yI0C&pg=PA282&lpg=PA282&dq=fat+in+mamels+milk&source=bl&ots=G4t_xz7kDW&sig=2jvAxgleBVpI4EfSblzlrJqhJdE&hl=iw&ei=-dp_StbtM-Wutgedx83cAQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3#v=onepage&q=&f=false)
אצל בני האדם, בכל הנקה החלב היוצא מן השד בתחילת ההנקה מכיל יותר נוגדנים וסוכרים, ולקראת סוף ההנקה יוצא חלב שמן יותר.
ככל שתקופת ההנקה מתארכת, עולה תכולת השומן בחלב, כלומר קיים סיכוי שמי שתניק את ילדיה עד שיגיעו בשעה טובה לבקו"ם, תפיק חמאה משובחה

הידעת- תנוחות לידה

אלו מכן שילדו, או שהקרובות להם ילדו, יודעים ודאי שיש מגוון רב של תנוחות בהן מומלץ ללדת.
הלידה בשכיבה על הגב היא -כך נראה- עוד אחת מהמצאותיהם של רופאים גברים, שנועדה בעיקר לרסן את היולדת, ולאפשר זוית ראיה טובה וגישה נוחה לרופא.
כיום נאספות ראיות רבות לכך, שלתנוחה זו מגרעות רבות, ויתרונותיה מסתכמים בנוחות הצוות הרפואי.
גם "המדריך הישראלי להריון ולידה", גם הספר המקביל לו בארה"ב (What to Expect When You're Expecting) וגם עשרות אתרי אינטרנט העוסקים בהריון ובלידה (ביניהם האתר הרשמי של שירותי הבריאות של אונ' פן) קובעים בשפה חד משמעית שהלידה בשכיבה על הגב היא התנוחה הכי פחות מומלצת.
יש לציין כי נשים המשתמשות באפידורל (כלומר זריקת חומר משכח כאבים לחלל האפידורלי בעמוד השדרה), לרוב אינן יכולות ללדת בתנוחה אחרת מלבד בשכיבה על גבן. זאת משום שהזרקת חומר משכך כאבים לחלל האפידורלי בעמוד השדרה יוצרת שיתוק כמעט מיידי של פלג הגוף התחתון, דבר המונע שימוש בשרירי הרגליים לתמיכה בתנוחות לידה אלטרנטיביות.

מגרעות השכיבה על הגב
1. העוברה נחה על הוריד החשוב ביותר של האם (inferior vena cava), המחזיר דם מגוף האם ללב, וכך גורמת להאטה בזרימת דם עשיר בחמצן אל חבל הטבור. יש לציין שבסוף ההריון לא מומלץ לנשים הרות לשכב על הגב, בדיוק מסיבה זו. לא ברור מאיזו סיבה רפואית דוקא בעת הלידה מתהפכת ההמלצה
2. במקום לנצל את כוח הכבידה למשיכת העוברה במורד תעלת הלידה (כפי שקורה בלידה בכריעה, ובלידה בחצי ישיבה), העוברה נמשכת בכוח הכבידה כלפי גבה של האם המסכנה. כך גם קשה יותר לאם לדחוף (והלידה מתארכת), וגם יש סכנה גדולה יותר לכלי דם בגבה ובאגנה של האם
3. הנסיון לדחוף נגד כוח הכבידה (בשילוב שיקולים זרים כמו כסף), נחשבת לאחד הגורמים המובילים לעלייה החדה בשיעורי הניתוח הקיסרי בארה"ב
אגב, זהו הניתוח הנפוץ ביותר בארה"ב!

שיטות אחרות (למשל לידה בכריעה, או לידה בחצי ישיבה) עושות שימוש בכוח הכבידה, וכך מתקצרת הלידה, קטן הכאב, ויורדים אחוזי ניתוחים קיסריים ולידות מכשירניות (זאת ע"פ מחקר שניתן לקרוא כאן: http://www.childbirth.org/articles/PCS.html )
שיטת הלידה על הצד ידועה כשיטה המיטבית במקרה של עובר עם ראש גדול, משום שהיא אמנם אינה עושה שימוש בכוח הכבידה, אך היא מאפשרת הרחבה מקסימלית של האגן
מסיבות שאינן נהירות לי (ואשר, בשיפוטיות האופיינית לי, אני נוטה לייחס לטפשות ולבורות במקרה הטוב, ולחוסר עניין ביולדת במקרה הגרוע), יש אחוז נמוך של רופאים בארה"ב ה"מאפשרים" לידה בתנוחות אלטרנטיביות.
לפני שלושה שבועות אמר לי רופא, בשעה שדנתי איתו בתנוחה בה הייתי מעוניינת ללדת, את המשפט הנפלא הבא:
"I don't do that"
מרוב הפתעה על כך שזו בכלל יכולה להיות שאלה של העדפה אצל הרופא, לא אמרתי לו שכשילד הוא- אני בהחלט מעודדת אותו לבחור כראות עיניו, אבל בלידה שלי יותר מעניין אותי מה אני עושה...
משום כך, בתחילת השליש השלישי, ולאחר מחקר מקיף בעניין תנוחות לידה ותנאי פוליסת הביטוח שלי, יצאתי לחפש רופאת נשים אחרת.
אני ממליצה למי שמתכננת להכנס להריון, או שמחפשת רופאת נשים לקראת הריון, לברר את העניין בשלב מוקדם יותר, שכן החלפת הרופאה בשלב כה מאוחר היא עסק מסובך, שיכול להיות גם יקר

שיהיה בהצלחה

הידעת- עלייה במשקל בהריון

עלייה במשקל בהריון הינה נושא ידוע (ורגיש) ביותר
באופן שודאי לא יפתיע רבים, אין כמות מסויימת של ק"ג ש"צריך" לעלות, והעלייה הרצויה היא עניין של הסטוריה, וגם של גיאוגרפיה. מכיוון שההמלצה לגבי כמה כדאי לעלות מורכבת בין השאר מנתונים סטטיסטיים לגבי כמה בפועל מעלות במשקלן מרבית הנשים, ההמלצה בארה"ב גבוהה מזו הנהוגה בישראל
בגדול, אמורה האשה להעלות כ-20% ממשקל גופה במהלך ההריון, כלומר אישה בגובה ובמשקל ממוצעים אמורה להוסיף בערך 12 ק"ג.
ע"פ הספר "המדריך הישראלי להריון ולידה" זוהי חלוקת המשקל המשוערת:
עברייה: 3.3 ק"ג
השלייה: 600 גר'
מי השפיר: 1 ק"ג
הרחם: 1 ק"ג
השדיים: 500 גר'
הדם: 1.1 ק"ג
נוזלים: 1 ק"ג
מאגרי שומן אצל האם המאושרת: 3.5 ק"ג
סה"כ: 12 ק"ג

במשפחות מסויימות משמין האב המיועד מנחת, ומוסיף גם הוא למשקלו, ועל כך אני מודה לו מאוד!

הידעת- לב עוברי

ליבה של עברייה שונה מאוד מלב של אדם בוגר- ההפרדה בין העליות אינה מושלמת
זרימת הדם אצל עברייה אינה עוברת דרך הריאות, והעובדה שהריאות אינן מנופחות יוצרת לחץ עצום בכלי הדם
על מנת להתגבר על הלחץ הזה, יש פתח בין שתי העליות בלב, המאפשר ערבוב של הדם המגיע אל הגוף, ומן הגוף
לאחר שתיוולד, תנפח עברייה את ריאותיה, הלחץ העצום הנוצר בכלי הדם שלה ייפחת, והמחיצה בין העליות תיסגר. מחזור הדם שלה יהפוך זהה לשל אדם בוגר: דם מחומצן מן הריאות יזרום לעלייה השמאלית, ממנה לחדר השמאלי, ומשם לשאר הגוף, ואילו דם בעל ריכוז חמצן נמוך ישוב מן הגוף לעלייה הימנית, משם לחדר הימני, ומשם לריאות- להעשרה בחמצן
ואולם כרגע, את תפקיד הריאות כמעשירות בחמצן ממלאת השלייה: עברייה מקבלת חמצן מן השלייה (כלומר ממני), ואת הפחמן הדו-חמצני שלה מייצאת דרך השלייה- אלי.
חציו של הדם מהשלייה עובר דרך חבל הטבור לוריד הראשי שלה (inferior vena cava), וחציו לכבד (שם מסוננים מינרלים, סוכרים ופסולת), ולאחר מכן הם מתערבבים שוב בוריד הראשי
מן הוריד הראשי, עובר הדם ללב: לעלייה הימנית, משם לעלייה השמאלית, ולחדר השמאלי. מן החדר השמאלי יזרום הדם לשאר הגוף
חלק מן הדם עובר מן העלייה הימנית לחדר הימני, ומשם- בחבל הטבור- בחזרה לשליה
אצל אדם בוגר, ערבוב הדם בין העליות (כלומר ערבוב דם מחומצן ודם בלתי מחומצן) נחשב למסוכן מאוד, ופגם במחיצה בין עליות הלב דורש תיקון מיידי. אצל עברייה זהו המצב הנורמלי

הידעת- סקירת מערכות

סקירת המערכות היא בדיקה חשובה, וממש מהממת
הסקירה היא בעצם בדיקת אולטרסאונד, בה עוברים על כל המערכות הנראות של עברייה, ומנסים לוודא שהכול בסדר. כמו כן מודדים את גודלה של עברייה, ומעריכים את משקלה (ההערכה מבוססת על גודל העצמות, וקירוב של משקל עצם עוברית)
בארץ נערכת הבדיקה רק בידי רופאה שהוכשרה לכך, אך בארה"ב מבוצעת הבדיקה בידי טכנאית, והתמונות נסקרות קצרצרות על ידי רופאה- רק לאישור הממצאים
מדוע הבדיקה מהממת כל כך?
הטכנאית שלנו זיהתה במהירות מרשימה מבנים חשובים במוח, את שלפוחית השתן, הכליות, הכבד, הסרעפת, ואת כלי הדם החשובים בחבל הטבור.
כמו כן, יש פונקציה ממש מגניבה שמאפשרת צפייה בתנוועת הדם. הפונקציה הזו קריטית לבדיקת זרימת הדם בחבל הטבור, לוידוא של זרימת דם תקינה לכליות, וכמובן- לוידוא מבנה תקין של הלב
עברייה שכבה ממש על השלייה- שהיא גוף עצום, מלא כלי דם, הנראה בבירור בבדיקה. מאחר שאזור הבטן שלה (כמו של כולנו...) אינו משופע בעצמות, ושעצמות בית החזה שלה מאוד דקות, בעצם לא ראינו דבר מלבד השלייה
כל נסיונותינו לגרום לה לזוז (אני קמתי, הסתובבתי, השתעלתי, הטכנאית שינתה את השיפועים של מיטת הבדיקה) העלו חרס, וכך קרה שלא הצלחנו לחזות בלב מכל הזויות הדרושות. שמחנו לשמוע שבעוד שבועיים נצטרך לבוא שוב- כדי לנסות לחזות בלב בשנית
על ההבדל בין לב עוברי ולב של אדם בוגר אפשר לקרוא ב"הידעת- לב עוברי"

הידעת- שבוע 19

עברייה נראית כעת כך:
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-18-weeks
היא דומה לאבוקדו מכוסה פרווה, וכבר מניעה את ידיה ורגליה.
הבוקר היא החלה למתוח את מפרקי הרגליים והידיים, ואני חשתי לפתע (לראשונה!!) בתנועה כלשהי מתוך הרחם!

כשאנחנו חושבים על התפתחותה של עברייה ברחם, אנו חושבים על תאים מתרבים בקצב אדיר, ועל איברים הצומחים ומתארכים כמו ענפיו של עץ.
תמונה זו נכונה רק בחלקה, שכן התאים לא רק מתרבים- הם גם "מתאבדים". איברים רבים צומחים באופן גולמי ביותר בעזרת ריבוי תאים, ואת הפרטים העדינים מספקת דוקא "התאבדות" התאים (Apoptosis).
כך למשל אצבעות הידיים והרגליים:
בראשית צמיחתן של כפות הידיים והרגליים, אין בהן אצבעות, והן נראות יותר כמו גושים. חלק מן התאים יודעים למות בתבנית הנכונה, ולייצר- אצבעות
כך גם העיניים והפה:
לאחר שכבר נוצרו המבנים הפנימיים (חלל הפה ומבנה הלסת; העדשה וגלגל העין), יש ליצור את הפתח דרכו ייכנסו מזון וחמצן, או אור. הפתח הזה נוצר ע"י תמותה של תאים במקום הנכון

הידעת- שבוע 15

כעת, בשבוע החמישה-עשר, עברייה נראית כך:
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-14-weeks

כאמור, כל איבריה קיימים, וכעת מתחיל שלב הפרטים הקטנים. מערכת העיכול חוזרת מחבל הטבור לתוך בטנה; הכליות מתחילות לפעול; כבר אפשר לפתוח לה תיק במשטרה, שכן יש לה טביעות אצבעות; מוחה מתחיל להתפתח בקצב מסחרר, והיא מפעילה את שרירי הפנים ללא הרף כשהיא מתאמנת על תנועות היניקה והמציצה.
בקרוב עברייה תהיה דומה מאוד לאחיה הבכור- הצ'הלול, שכן גופה הקטנטן מתכסה כעת בפרוות הלנוגו (Lanugo)
ואם כבר דברים על דמיונה של עברייה ליצורים אחרים בממלכת החי, בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלה היתה עברייה דומה מאין כמוה לעוברים של יצורים שקדמו לה מבחינה אבולוציונית; עובריהם של הדגים (הסב-סבים של כל החולייתנים), של הדו-חיים (האב-אבא של כל היונקים, כולל הלוייתנים), של הזוחלים (הסבים של הדינוזאורים), של הציפורים (נציגות הדינוזאורים בימינו) ושל כל היונקים נראים בערך אותו הדבר בשלבים הראשונים להתפתחותם.
למעשה, הם דומים כל כך שהביולוג הגרמני ארנסט האקל (Haeckel) סבר שאפשר יהיה ללמוד את כל תהליך האבולוציה של כל יצור, ע"פ שלבי ההתפתחות העובריים שלו
כיום יש לתיאוריה הזו הרבה פחות מאמינים, אך הדמיון נותר בעינו
לכל הספקנים, להלן קישור המדגים את הדמיון:
http://encarta.msn.com/media_461517718/vertebrate_embryos.html
התמונה בקישור פחות טוב מהתמונה בספר הביולוגיה שלי, שכן העובר האנושי שמופיע בקישור גם יותר גדול, וגם נמצא בשלב התפתחותי מתקדם לעומת העוברים האחרים (כבר יש לו גפיים), אך הדמיון מדהים בכל זאת

בדיקת השקיפות הערפית

בדיקת השקיפות הערפית נועדה להעריך את הסיכון לתסמונת דאון בעובר
ראשית מעט גנטיקה:
תאי המין (הזרע והביצית) מכילים לרוב מחצית מהכרומוזומים המצויים בשאר תאי הגוף (כלומר 23 כרומוזומים כל אחד). החיבור ביניהם- הביצית המופרית- משלים סט שלם (46 כרומוזומים)- מחציתו מהאב, ומחציתו מהאם.
לעתים נדירות עשויה להתרחש טעות בזמן שכפול תאי הזרע או הביצית, ועלול להווצר תא מין בעל כרומוזום נוסף (כלומר 24 במקום 23 כרומוזומים), כלומר העוברה מקבלת 47 כרומוזומים.
טעות שכזו עשוייה להיות בלתי מזיקה במקרים מסויימים וספציפיים, אך לרוב היא רצינית מאוד- העוברה תלקה בתסמונת דאון.
ד"ר שרגא רותם, גינקולוג חיפאי, גילה שיש קורלציה בין תסמונת דאון לבין אורך גוף העוברה ורוחב הפס השקוף בערפה בתחילת הטרימסטר השני. אם הפס רחב והגוף קצר- עולה החשד לתסמונת דאון.
בבדיקת השקיפות הערפית מדדו את אורך גופה של עברייה מקצה הגולגולת עד תחילת הישבן (הרגליים לא נחשבות...), ואת רוחב הפס השקוף בערפה. את שני הנתונים הללו מצליבים עם מידע גנטי של ההורים (ארצות מוצא, גיל האם, מידע רפואי של שאר בני המשפחה).
התשובה שנקבל לא תהיה חד משמעית (האם יש או אין), אלא תשובה סטטיסטית- מה ההסתברות שיש או אין. עם המידע הזה נוכל להחליט האם ברצוננו לבצע בדיקת מי שפיר, או בדיקת סיסי שלייה, או אף אחת מהן

מכיוון שזוהי בדיקת אולטרסאונד, זכינו לחזות בשינויים המדהימים שעברה עברייה בינתיים:
כעת ארכה כעשרה ס"מ, ובשבועיים הקרובים היא צפויה להכפיל את גדלה;
ראשה כבר אינו מהווה מחצית מהגוף, אלא בערך שליש;
כל עצמותיה מפותחות, וכבר יש לה אצבעות בידיים וברגליים, מרפקים וברכיים!
כל איבריה הפנימיים של עברייה כבר קיימים, וכעת עליה רק לגדול ולהתחיל להפעיל את המערכות שלה, אחת אחרי השנייה
למתעניינים, ניתן לראות ציור של עברייה כאן:
http://www.babycenter.com/fetal-development-images-12-weeks

הידעת- כאבי גב בהריון

תופעות ההריון משתנות מאשה לאשה- לזו בחילות והקאות, לאחרת טחורים ומצבי רוח; לאחת אדמומיות בכפות הידיים ולשנייה נדודי שינה ודליות ברגליים; אין אשה הסובלת מכל התופעות, תודה לאל, אך יש תופעה המשותפת לכולן- כאבי הגב
רבים חושבים שכאבי הגב מקורם בתוספת המשקל הגדולה המתווספת מהר ובאופן בלתי מחולק
הסבר זה נכון רק באופן חלקי, שכן המשקל הבלתי מחולק מתווסף לקראת סוף ההריון, ואילו כאבי הגב מתווספים כבר בהתחלה
מהו ההסבר, אם כן?
הרחם שוכן בתוך האגן, מאחורי עצם הבושת (ובחיי שלא המצאתי את המונח הזה), כלומר נמוך מאוד.
עם תחילת ההריון מתחיל הרחם להתרחב, ובעצם לוחץ את עצמות האגן לצדדים (דבר שיסייע רבות במהלך הלידה), ואת עמוד השדרה לאחור
הלחץ הבלתי פוסק מתגבר ככל שגדל הרחם, עד שפוטנציאל ההתרחבות בתוך האגן ממוצה, והרחם מתחיל לגדול למעלה, אל חלל הבטן. זהו השלב שבו הבטן "יוצאת". הוא מתרחש אצל רוב הנשים בסביבות סוף השליש הראשון
על אף שהבטן יוצאת, הרחם ממשיך לדחוף את עמוד השדרה ואת עצמות האגן משך כל ההריון, כי הרחם לא יוצא מהאגן רק משום שכבוש גם את חלל הבטן (בסגנון שטח משוחרר לא יוחזר)
פתרונות מוצעים- תפילות, פעילות פיסית מתונה, לישון עם כרית בין הרגליים ו/או ללדת

הידעת- האולטרסאונד השני

ממרום עשרה השבועות שלה, גודלה של עברייה כ-2 ס"מ והיא נראית בערך כך:

http://www.babycenter.com/fetal-development-images-10-weeks

ליבה מחולק לארבע ופועם בקצב מהיר; יש לה רגליים וידיים עם אצבעות; יש לה עיניים עם עפעפיים ועורה מכיל זקיקי שיערות.
היא כבר בועטת ללא הרף (זאת ראינו באולטרסאונד השני), ובקרוב אפשר יהיה להרגיש את הבעיטות

ואני איני נראית כלל כמו האשה בציור

הידעת- אולטרסאונד ראשון

אצל רוב הנשים מתבצע האולטרסאונד הראשון בסביבות השבוע השישי להריון
זוהי הדרך הטובה ביותר לודא שההריון אינו חוץ-רחמי, ושההתפתחות תקינה. עבריה נראית כשעועית ובמרכזה לב פועם!
דבר נוסף שנראה באולטרסאונד הראשון הוא עיגול שקפקף. זהו החלמון של הביצית, וממנו ניזונה עברייה עד שתתפתח השלייה שלה
בתיאבון