הגילוי ומה שאחריו

כמו זוגות רבים, גם אצלנו היתה צדה ש"רצתה", והיה צד שרצה לחכות
הצדה שרצתה השתדלה שלא ללחוץ (למרות שדוקא באופי שלי כן ללחוץ), והצד שרצה לחכות השתמש בטיעון המחץ "אני רוצה להנות עוד קצת מהזוגיות הנהדרת שלנו, לפני שמצטרף מרכז חדש ליחסים"
איך אפשר לכעוס על מישהו שרק רוצה להיות איתי!?
וזו, בעצם, הבעיה עם איתי- אי אפשר להתווכח איתו. וגם לא לכעוס עליו

ואז הגיע יום אחד, בשלהי אוגוסט
ישבנו על הספה בביתם של קרן אזולאי ושלומי כהן. צריך להודות- עשינו בייביסיטר; הם יצאו לפגישה רומנטית, ואנחנו לא.
עוד אנחנו יושבים, ולפתע יוצא מפיו של איתי, לגמרי בטבעיות, המשפט הבא: "אני חושב שאני כבר מוכן"
ואז אושר

היחידה שלה סיפרנו ש"מתחילים לנסות" היתה סבתא רוזה, שלפי עדותה של אמא "נמתח לה על הפנים חיוך מאוזן לאוזן, כמו ריצ'רץ". היא הבטיחה לסרוג בגדים, ואני הבטחתי לנסות להביא את הבשורה בזמן.
אמנם לא עמדנו בהבטחותינו, אבל שתינו מאוד השתדלנו.

אם כן, מנסים.
הצדה שלא רצתה לחכות, גם רצתה לספר לכל העולם ובניו על הנסיונות. אלוף הזוג בדחיית סיפוקים דרש- כצפוי- מתינות ודיסקרטיות.
הדרישה לדיסקרטיות כובדה. בערך.

את הגילוי המרעיש גילינו דוקא בארץ.
לא, לא הצטלמנו עם המקלון, תודה ששאלתם
מה כן עשינו?
- הלכנו לבית העלמין, לספר לסבתא רוזה
- קנינו ספר הדרכה (התנ"ך הישראלי להריון ולידה)
- סיפרנו למשפחות בארוחת ערב משותפת של יום שישי
- הלוונו כסף לפרואנית אחת, שרצתה לבטח את הפרות שלה, במסגרת תכנית בינלאומית לעזרה כלכלית לעסקים פרטיים. אנחנו מאוד מקווים שהיא תחזיר את ההשקעה ונשקיע את הכסף מחדש
- התחילונו מפיצים את הבשורה לכל עבר, תחת הדיסקליימר ש"בשליש הראשון יש סיכון גבוה מאוד להפלות, ולכן בדרך כלל לא מספרים."
וזה נכון. יש סיכון גבוה להפלות

הצדה שאינה יודעת לחכות כבר עברה על רוב ספר ההדרכה, כולל החלק על הלידה... אני מתעניינת בהנקה, בחיתולים אקולוגיים-רב פעמיים ובגנים אנתרופוסופיים. כמו כן אני מתלבטת תוך כמה זמן כדאי ילד שני

כמו כן בחרנו שם עוברי
בדרך כלל נהוג לבחור שם שאינו שם של אדם, שאינו נוטה מבחינה מגדרית, ושאינו עשוי להיות השם העתידי.
עברנו על כל הכללים הללו.
מאחר שהעברית ממילא אינה מאפשרת שימוש בלתי מגדרי בפעלים; ומאחר שהשם שתמיד רציתי לתת לבתי- "עברייה"- אינו מקובל על איתי עוד משחר חברותנו; ומאחר שהאולטרסאונד חשף את העובדה שכנראה שבסביבות אמצע ספטמבר נהפוך להוריה הגאים של שעועית, החלטנו באופן חד צדדי שעד הלידה יש לא רק שם עוברי, אלא גם מין עוברי.
עברייה היא עוברה. אם אחר כך היא תחליט להיהפך לתינוק- נכבד את החלטה שלה.
בדיוק כפי שעשינו עם צ'יהולי.
צ'יהולי, אגב, הולך להיות אח-גדול ממש מגניב: הוא כבר למד ללקק תמונות (הוא מאוד אוהב את התמונה מהאולטרסאונד), לשהות מעל דקה בתוך המקרר, והאטרקציה החדשה: לטפס על המקרר
אין לנו ספק שעברייה תעריץ אותו, ותלך בדרכיו. מי יתן ועוד לפני גיל חודש תלמד לעשות את צרכיה בארגז החול, ולקלח את עצמה כמה פעמים ביום

בינתיים כבר הספקנו להתפאר בהריון ללא תופעות, רק כדי להיות מופתעים על ידי שינה חסרת מעצורים (אחת עשרה שעות בלילה בממוצע!)
אמרנו "העיקר שאין בחילות" ואז החלו הבחילות
ואז חשבנו "לפחות אין הקאות"- וההקאות מיהרו להגיע
הבוקר, במקום היום הראשון של ביצפר, ביקרנו במחלקת היולדות שאליה נגיע בספטמבר, כדי לקבל עירוי נוזלים
חזרנו הביתה עייפים, אך מרוצים- בית החולים מצא חן בעינינו.
אנחנו מקוים שזה לא יהפוך לנוהג, בינתיים עברתי לדיאטת טוסט יבש ותה
מי אמר שלא תענוג להיות בהריון?

אני מקוה שלא היה לכם ארוך מדי- ואם כן, ודאי תשמחו לדעת שזה הסוף להפעם

ד"ש ונשיקות
רעות ואיתי